פרשה א
א רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו,’ אמון פדגוג, אמון מכסה, אמון מצנע, ואית דאמר אמון רבתא. אמון פדגוג, היך מה דאת אמר (במדבר יא, יב): כאשר ישא האמן את הינק. אמון מכסה, היאך מה דאת אמר (איכה ד, ה): האמנים עלי תולע וגו’. אמון מצנע, היאך מה דאת אמר (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה. אמון רבתא, כמא דתימא (נחום ג, ח): התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא. דבר אחר אמון, אמן. התורה אומרת אני הייתי כלי אמנותו של הקדוש ברוך הוא, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אמן, והאמן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו.
ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, מה טעם גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם הלא אמה של בזוזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב, כג): כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם, העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: לתת להם נחלת גוים וגו,’ הגיד להם את כל הדורות.
ג בראשית ברא אלהים, רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): כי גדול אתה ועשה נפלאות, אמר רבי תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחלים מחלים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו, מי יעשה כן (תהלים פו, י): אתה אלהים לבדך. אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו וגו,’ וכתיב (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות, רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ וגו,’ וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף, רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעו, אלא (ישעיה מד, כד): אנכי ה’ עשה כל נטה שמים לבדי וגו’ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם. דבר אחר כי גדול אתה ועשה נפלאות, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו. אמר רבי תנחומא, כי גדול אתה ועשה נפלאות, למה, כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם.
ד בראשית ברא אלהים, ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד, נבראו. תורה מנין, שנאמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו. כסא הכבוד מנין, דכתיב (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז וגו’. האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט, י): כענבים במדבר וגו’. ישראל מנין, שנאמר (תהלים עד, ב): זכר עדתך קנית קדם. בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון וגו’. שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים עב, יז): יהי שמו לעולם וגו’. רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו, ואותה השעה תשב אנוש עד דכא וגו,’ אבל איני יודע איזה מהם קדם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדם לתורה, אמר רבי אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו וגו,’ קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמרו, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת, ולא היה לו ממנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני, והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני, חזרו ואמרו המלך אסטרולוגוס גדול הוא, אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני. כך אלולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר עשרים וששה דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל. אמר רבי בנאי, העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה’ בחכמה יסד ארץ וגו’. רבי ברכיה אמר בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו. רב הונא בשם רב מתנה אמר, בזכות שלשה דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם, בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתיכם, אין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך וגו’. ה רב הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): תאלמנה שפתי שקר וגו,’ אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן. אתפרכן אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה,’ ואומר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי. אשתתקן, כמשמעו (תהלים לא, יט): הדברות על צדיק, חי העולמים. (תהלים לא, יט): עתק, שהעתיק בבריותיו. (תהלים לא, יט): בגאוה, אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. (תהלים לא, יט): ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ומה כתיב אחריו (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות, כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם. כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו, אינו פוגם, אתמהה. רב הונא בשם בר קפרא אמר, אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים, מנין הן, והארץ היתה תהו ובהו.
ו רבי יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): הוא גלא עמיקתא ומסתרתא. הוא גלא עמיקתא, זו גיהנם, שנאמר (משלי ט, יח): ולא ידע כי רפאים שם, ואומר (ישעיה ל, לג): העמיק הרחב. ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר (ישעיה ד, ו): למחסה ולמסתור מזרם וממטר, ואומר (תהלים לא, כא): תסתירם בסתר פניך. דבר אחר הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה’. ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): לסתר עצה. (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם. (דניאל ב’ כב): ונהורא עמה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה, ואומר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וגו’. אמר רבי אבא סרונגיא, ונהורא עמה שרא, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו’. בפסיקתא, אמר רבי יהודה בר סימון מתחלת בריתו של עולם הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, בראשית ברא אלהים וגו,’ ולא פרש, והיכן פרש להלן (ישעיה מ, כב): הנוטה כדק שמים. ואת הארץ, ולא פרש, והיכן פרש להלן (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לח, לח): בצקת עפר למוצק וגו’. ויאמר אלהים יהי אור, ולא פרש, והיכן פרש (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה.
ז רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קס): ראש דברך אמת וגו,’ אמר רבי יצחק מתחלת בריתו של עולם ראש דברך אמת. בראשית ברא אלהים, (ירמיה י, י): וה’ אלהים אמת. ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשיות בראו העולם. וידברו אלהים, אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים. ויאמרו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ויאמר אלהים. בראשית בראו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים. ח רבי יהושע בן לוי בשם רבי לוי אמר, זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקנה המדה, שנאמר (יחזקאל מ, ג): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. כך התורה קדמה אותן שש קדימות (משלי ח, כא כב): קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה (משלי ח, כא כב): ה’ קנני. ט פילוסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה ציר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסיעו אותו, תהו, ובהו, וחשך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תהו ובהו, שנאמר (ישעיה מה, ז): עשה שלום ובורא רע. חשך (ישעיה מה, ז): יוצר אור וגו,’ מים (תהלים קמח, ד): הללוהו שמי השמים והמים, למה, שצוה ונבראו. רוח (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח. תהומות (משלי ח, כד): באין תהמות חוללתי. י רבי יונה בשם רבי לוי אמר, למה נברא העולם בב,’ אלא מה ב’ זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר, מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים מכאן. דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא, למה נברא העולם בב,’ להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר, ולמה בב’ שהוא לשון ברכה, ולמה לא באל”ף שהוא לשון ארירה. דבר אחר, למה לא באל”ף שלא לתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמד שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה, והלואי יעמד. דבר אחר, למה בב’ אלא מה ב’ זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו, אומרים לב’ מי בראך, והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואומר זה שלמעלה בראני. ומה שמו, והוא מראה להן בעוקצו של אחריו, ואומר ה’ שמו. אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא, עשרים וששה דורות היתה האל”ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לה הקדוש ברוך הוא העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה’ בחכמה יסד ארץ וגו,’ למחר אני בא לתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ, ב): אנכי ה’ אלהיך. רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל”ף, שהוא מסכים מאל”ף, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור. יא אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מנצפ”ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר, מה שהתקינו הצופים, מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד, אמרו מה טעם כתיב מ”ם מ”ם, נו”ן נו”ן, צד”י צד”י, פ”א פ”א, כ”ף כ”ף. אלא ממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, ומפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקדוש ברוך הוא למאמר של משה. מנאמן לנאמן, מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. מצדיק לצדיק, מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה, יז): צדיק ה’ בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג, כא): צדקת ה’ עשה. מפה לפה, מפיו של הקדוש ברוך הוא לפיו של משה. מכף לכף, מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל, ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ): גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, באנכי דרבי מאיר וכו’: יב רבי יודן בשם עקילוס אמר, לזה נאה לקראו אלוה, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, ועדין לא בנה לה דימוסיות, ועדין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם, בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר (שמואל ב כב, לו): וענתך תרבני, בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך שבחו, פלן אגוסטולי, פלן פראטאטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא צרכי עולמו אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא, ואחר כך אלהים. יג תנא רבי שמעון בן יוחאי, מנין שלא יאמר אדם לה’ עולה, לה’ מנחה, לה’ שלמים. אלא עולה לה,’ מנחה לה,’ שלמים לה’ : תלמוד לומר (ויקרא א, ב): קרבן לה,’ והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים, על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו, הוא מרחיב ועולה, ואם לאו, מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים, שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ, ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר, אפלו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, יז): כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, כב): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, הארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא החדשה. יד רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבוין, הדין את דכתיב הכא, מה הוא, אמר ליה, אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן, אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יודעין לדרש בשעה שאי אתם יגעין בו, (דברים לב, מז): כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם, בשעה שאתם יגעין בו. אלא את השמים, לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ, לרבות אילנות ודשאין וגן עדן. רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אתו משה, לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה’ את משה, אפלו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. רבי חוניא בשם רבי אמר (מלאכי כ, ו): תורת אמת היתה בפיהו, אלו דברים ששמע מפי רבו. ורבנן אמרי (משלי ג, כו): כי ה’ יהיה בכסלך, אפלו דברים שאתה כסיל בהן, (משלי ג, כו): ושמר רגלך מלכד, רבי דוסאי אמר, מן ההוריה. רבי אבהו אמר, מן העברה. רבי לוי אמר, מן המזיקין. אמר רבי אבדימוס, אם נתת מכסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות, מן הגלגלאות ומן הארנונית. טו בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא (ישעיה סו, א): השמים כסאי והארץ הדם רגלי וגו’. ועל דעתיהון דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים, כך (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. אמר רבי יהודה בר אילעי, אף דין קרא מסיע לבית הלל (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדת, ואחר כך (תהלים קב, כו): ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנין ממקום שהמקרא מסיע לבית שמאי, משם בית הלל מסלקין אותו. (בראשית א, ב): והארץ היתה, כבר היתה, רבי יוחנן בשם חכמים אמר, לבריאה שמים קדמו, ולשכלול, הארץ קדמה. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלקים, ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על ברית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מח, יג): קרא אני אליהם יעמדו יחדו. אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקב וגו,’ מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): ובן יונה או תר לחטאת, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לאם, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קדם לאם, מפני שהוא ואמו חיבין בכבוד אביו. בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. פרשה ב א והארץ היתה תהו ובהו (בראשית א, ב,) רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): גם במעלליו יתנכר נער, אמר רבי ברכיה, עד דהיא פגה אפיקת כוביא. הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. ב רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון, רבי אבהו אמר, משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת, ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא נזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו, תוהא ובוהא, אמר, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה נזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר, משל למלך שקנה לו שתי שפחות, שתיהן באוני אחת ובטימי אחת, על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא, אמרה, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גוזר טרודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. אמר רבי תנחומא, לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא, למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו. כך צפתה הארץ שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. ג רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות, והארץ היתה תהו ובהו, זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובהו, זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתהו ובהו. וחשך, זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו. על פני תהום, זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, על שם (בראשית ח, א): ויעבר אלהים רוח על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפלה, תבוא האורה, ויאמר אלהים יהי אור, זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק וגו,’ אל תקרא העיר אלא האיר. ויקרא אלהים לאור יום, זה יעקב. ולחשך קרא לילה, זה עשו. ויהי ערב, זה עשו. ויהי בקר, זה יעקב. ויהי ערב, ערבו של עשו. ויהי בקר, בוקרו של יעקב. יום אחד שנאמר (זכריה יד, ז): והיה יום אחד הוא יודע לה’ לא יום ולא לילה וגו’. דבר אחר יום אחד, שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ואיזה זה, יום הכפורים. ד רבי שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו, זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כט): ראיתי את הארץ והנה תהו. ובהו, זה גלות מדי (אסתר ו, יד): ויבהלו להביא את המן. וחשך, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. על פני תהום, זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה,’ באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): שפכי כמים לבך. רבי חגי בשם רבי פדת אמר, ברית כרותה למים שאפלו בשעת שרב רוחה שייפה, וכבר היה רבי שמעון בן זומא יושב ותוהא, ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו, פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות, אמר לו בן זומא מאין הרגלים, אמר לו מעין הייתי, אמר לו מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים. אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית, ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות, ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת, כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות. נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו, הלך לו בן זומא, ולא שהו ימים מעטים ובן זומא בעולם. ה רבי אבהו ורבי חיא רבה, רבי אבהו אמר מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו אם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. אמר רבי חיא רבה, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלהים, הרי בנוי, היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והארץ היתה תהו ובהו, הרי חרב, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. ויאמר אלהים יהי אור, הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך, וכתיב (ישעיה ס, כ): כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה. פרשה ג א ויאמר אלהים יהי אור, רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קל): פתח דבריך יאיר מבין וגו,’ רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל, מה עשה, הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים, כך האורה נבראת תחלה. ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין. עד כאן דרש רבי יודן, אתא רבי פנחס ורבי יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלהים יהי אור וגו’. ב רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים לג, ו): בדבר ה’ שמים נעשו וגו,’ רבי יהודה בר סימון אמר, לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה,’ וכבר שמים נעשו, אף הכא והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור, כבר היה. ג רבי שמעון בר יוחאי פתח (משלי טו, כג): שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. שמחה לאיש, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה’ איש מלחמה ה’ שמו. במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור. ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב. ד רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, אמר לו מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה ליה בלחישה, אמר לו מקרא מלא הוא (תהלים קד, ב): עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא. אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. אמר רבי ברכיה, אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאמרה, מקמי כן מה היו אמרין. רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג, ב): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, כמה דאת אמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו’. ה אמר רבי סימון, חמש פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חמשי תורה. ויאמר אלהים יהי אור, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. ויהי אור, כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפלה לאורה. וירא אלהים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלהים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות. מתיבין חבריא לרבי סימון, והלוא ספר ויקרא מלא הלכות רבות, אמר להן אף הוא שנה בו דבר. ו ויקרא אלהים לאור יום, לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא. תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית, להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא, נגנזה, והיא מתקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהא, שבעת, ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות. אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמשתותי. רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבלות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה. וירא אלהים את האור כי טוב, רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקיסרין, מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, מן הכא, וירא, ויבדל. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו לו. רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא, משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו. אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ויבדל הבדלה ממש, משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט. קרא המלך לראשון אמר לו פלוני יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך. כך ויקרא אלהים לאור יום, אמר לו יום יהא תחומך, ולחשך קרא לילה, אמר לו לילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לאיוב (איוב לח, יב): המימיך צוית בקר ידעת השחר מקמו, הידעת מקומו אי זה הוא, אתמהא. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז): יוצר אור ובורא חשך עשה שלום, משנבראו עשה שלום. ויקרא אלהים לאור יום, אמר רבי אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחשך קרא לילה. ז אמר רבי יהודה בר סימון, יהי ערב אין כתיב כאן, אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קדם לכן. אמר רבי אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הנין לי, יתהון לא הנין לי. אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ח אמר רבי ינאי מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, והארץ היתה תהו, אלו מעשיהם של רשעים. ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים. ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהן של צדיקים. ולחשך קרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי ערב, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי בקר, אלו מעשיהן של צדיקים. יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד, ואיזה זה יום הכפורים. אמר רבי תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים: הרים, שמים, וארץ, ואורה. אמר רבי יודן שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. אתיא כרבי יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, וכתיב (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ, וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף. רבי לוליאני בר טבראי בשם רבי יצחק אמר, בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא (ישעיה מד, כד): אנכי ד’ עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם. ט אמר רבי שמואל בר אמי, מתחלת בריתו של עולם נתאוה הקדוש ברוך הוא לעשות שתפות בתחתונים, מה נפשך, אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד, שנים, שלשה, או ראשון, שני, ושלישי. שמא אחד, שני, שלישי, אתמהא. אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא, להלן בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ז, יב): ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו, ראשון לבריתו של עולם, אמר הקדוש ברוך הוא כאלו באותו יום בראתי את עולמי. תני עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון למעשה בראשית, ראשון למלכים, ראשון לנשיאים, ראשון לכהנה, ראשון לשכינה, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, ראשון לברכה, ראשון לעבודה, ראשון לאסור הבמה, ראשון לשחטה בצפון, ראשון לירידת האש, שנאמר (ויקרא י, ב): ותצא אש מלפני ה’ וגו’. פרשה ד א ויאמר אלהים יהי רקיע, כתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו. ב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים, גלדה טפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים. רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון, ובשני קרשו. יהי רקיע, יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר (שמות לט, ג): וירקעו את פחי הזהב, אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו, יג): ברוחו שמים שפרה, היה אומר יפה למדני רבי חנינא. אמר רבי יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה ולהטה פני רקיע. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה, (ישעיה סד, א): כקדח אש המסים, אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים, לא במתן תורה, אתמהא, כך היתה בבריתו של עולם. ג רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר, כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים, בינים ובנתים. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר: ובין המים אשר מעל לרקיע, הרי המים העליונים תלויים במאמר. אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופרותיהם אלו מי גשמים. ד כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו הן, אמר לו הבא לי אפרכס הביא לו אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים. אמר לו, אצבעך אתה נותן. אמר לו, מה אני שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים, אצבעו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי מים העליונים תלויים במאמר. אמר לו, אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, אמר לו, הבא לי מראות גדולות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו, הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו, מה אם אתה שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, על אחת כמה וכמה, הוי כשהוא רוצה הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. אמר רבי חנינא בר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, א): ויען ה’ את איוב מן הסערה וגו,’ מבין שערות ראשו. ועוד שאלו אמר לו אפשר (תהלים סה, י): פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, אתמהא. אמר לו, הכנס ורחץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס, הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום, אמר לו כל אותה הזעה שיצאת, לא ממך יצאת, אמר לו הן, אמר לו ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר מעינך כלום, מעינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום. אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים באוקינוס, הדא הוא דכתיב: פלג אלהים מלא מים, פלגא. ה הרקיע דומה לברכה, ולמעלה מן הברכה כפה, ומחמת שהברכה מזעת טפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין, אמר רבי יונה אל תתמה, הדין ירדנא עובר בימא דטבריא ולא מתערב ביה, מעשה נסים יש בדבר, אדם כובר חטים או תבן בכברה, עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין, ואלו מהלכין מהלך כמה שנים, ואין מתערבין. רבי יודן ברבי שמעון אומר שהוא מורידן במדה, שנאמר (איוב לו, כז): כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך. כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר (ישעיה מ, כב): הישב על חוג הארץ וגו’ (איוב כב, יד): וחוג שמים יתהלך, וחוג חוג לגזרה שוה, אמר רב אחא בשם רבי חנינא כטס הזה. רבי יהושע בר רבי נחמיה אמר, כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר, המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות. בין מים למים, למ”ד, תלתין. רבנן אמרין מחצה על מחצה. ו ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש, אתמהא, והלוא במאמר הן, הוי (תהלים לג, ו): בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן רבי חלפתא, שבו נבראת גיהנם, שנאמר (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. אמר רבי טביומי אם מחלקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו, אין בה כי טוב. מחלקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה. אמר רבי שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים, אחד למלאכת המים, ואחד למלאכתו של יום. שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי, אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב, אמר לה אף על פי כן חזר וכללו כלו בסוף, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אמרה ליה משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל אחד ואחד מנה, ולאחד אין את נותן מנה, ואת חוזר ונותן לכלם מנה אחד, לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות, אתמהא. חזר ואמר לה כההוא דאמר רבי שמואל בר נחמן, לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב בשלישי שתי פעמים כי טוב, אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום. רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר, כתיב (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב (שמות ב, ב,) ועתיד לטל את שלו מתחת ידיהם, לפיכך לא כתוב בהם כי טוב. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, משל למלך שהיה לו לגיון קשה, אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול, ודור אנוש, ודור הפלגה, לפיכך אל יכתב בהן כי טוב. ז ויקרא אלהים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, רבי אבא בר כהנא אמר משום רב, נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים. דבר אחר, שמים כתיב, שהן שמים מעשיהן של בריות, אם זכו (תהלים צז, ו): והגידו השמים צדקו, ואם לאו (איוב כ, כז): יגלו שמים עונו. דבר אחר שמים, שהבריות משתוממים עליהן לאמר, של מה הן, של אש הן, של מים הן, אתמהא. רבי פינחס בשם רבי לוי אמר, הוא אתא וקם עליו (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, הוי של מים הן. סמים, מה סמים הללו, מהן ירקין ומהן אדמים, מהם שחרים ומהם לבנים, כך שמים פעמים ירקין, ופעמים אדמים, פעמים שחרים, ופעמים לבנים. רבי יצחק אמר, שמים, שא מים, טעון מים. משל לחלב שהיה נתון בקערה, עד שלא תרד לתוכו טפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טפה אחת של מסו, מיד הוא קופא ועומד, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו, עמדו שמים נתן בהם את המסו, ויהי ערב ויהי בקר יום שני, אתיא כדאמר רב, לחים היו בראשון ובשני קרשו. פרשה ה א ויאמר אלהים יקוו המים, כתיב (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון מן קול וגו,’ רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר, יעשה מדה למים, והיך מה דאת אמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין, אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא. הושיב בה המלך דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזר פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת בריתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים (תהלים צג, ד): אדיר במרום ה’. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דבור, והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם, על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא, יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ב אל מקום אחד, רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן בן רבי שמעון אומר, כל העולם כלו מים במים, ואתה אומר אל מקום אחד, אתמהא. משל לעשר נודות נפוחות מנחות בטרקלין, נצרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד. כך דרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסלקן בים אוקינוס, הדא הוא דכתיב (איוב יב, טו): הן יעצר במים ויבשו וגו’ (איוב ט, ח): ודורך על במתי ים. ג אמר רבי לוי, המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלוסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ג): נשאו נהרות ה’ נשאו נהרות קולם וגו’. רבי לוי אמר דרך הים דרך הים. רבי אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא, גלגלא פלניתא. רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא. רבי יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים. רבי אלעזר אמר קלטן הים, היך מה דאת אמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים, עד קלוטין דימא. רבנן אמרי דוכים קבלונו, מדכנים אנו קבלונו. אמר רבי יהושע בן רבי נחמיה, המים היו עולים הרים ויורדים תהומות עד שהגיעו לאוקינוס, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ח): יעלו הרים ירדו וגו,’ איזה מקום יסדת להם, זה אוקינוס. דרש רבי אבהו אוקינוס גבה מכל העולם כלו, וכל העולם כלו מימיו הם שותים. ד אמר רבי לוי, יש מן הדרשנים שהם דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים לב, מט): עלה אל הר העברים, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון על המים, הדא הוא דכתיב (תהלים כט): קול ה’ על המים. אמר רבי ברכיה, לא פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב (איוב כח, יא): מבכי נהרות חבש. רבי תנחום מייתי לה מן הכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו וגו’ לקול תתו המון מים וגו,’ ואין לקול אלא בכי, היך מה דאת אמר (ירמיה לא, יד): קול ברמה נשמע. ה אמר רבי יוחנן תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות יד, כז): וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יב): אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע י, יב): שמש בגבעון דום, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א יז, ו): והערבים מביאים לו לחם ובשר וגו,’ צויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א, א): נפתחו השמים וגו,’ צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה. ו אמר רבי אלעזר מתחלת בריתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר: יקוו המים, למה (עמוס ה, ח): הקורא למי הים (עמוס ט, ו): הקורא למי הים, שתי פעמים, אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג, יד): והאלהים עשה שיראו מלפניו, משל למדינה שמרדה במלך, שלח המלך לגיון קשה והקיפה, כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו. כך למה (תהלים לג, ז): כנס כנד מי הים, בשביל (תהלים לג, ח): וייראו מה’ כל הארץ וגו’. ז בנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כל העולם כלו מים במים, ואת אומר אל מקום אחד, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). ודכוותה (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן, אמר רבי חנינא כמלוא פי כברה קטנה היתה בה, וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (שמות ט, ח): ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן קחו לכם, אמר רב הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים, אתמהא. לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ, וכתיב: וזרקו משה, נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותיה אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא (שמות כז, יח): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו,’ רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון. אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדי הארון. רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקדוש ברוך הוא ביניכם, הדא הוא דכתיב (יהושע ג, י): ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ואף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר, ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו. ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה’ ונקוו אליה כל הגוים. רבי יוחנן סליק למשאל שלמה דרבי חנינא, אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה,’ אמר לו רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה,’ אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אכלוסיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, ב): הרחיבי מקום אהלך, למה (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאול תפרצי וגו’. ח ויקרא אלהים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. רבי נתן בשם רבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר (בראשית יז, א): אני אל שדי, אני שאמרתי לשמים וארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו. ולמקוה המים קרא ימים, אמר רבי יוסי בן רבי חלפתא והלוא ים אחד הוא ומה תלמוד לומר ימים, אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. ט ויאמר אלהים תדשא הארץ, תני בשם רבי נתן, שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מחיבין, ואלו הן: אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושים וזבובין, פרעושין. אמר רבי יצחק מגדלאה, אף הן יש בהן הנאה, ולמה נתקללה, רבי יהודה בן רבי (שמעון) [שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום] אמר, שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא, תדשא הארץ דשא וגו,’ מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו’ הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. רבי פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה. עץ עשה פרי, אפלו אילני סרק עשו פרות, על דעתיה דרבי יהודה בן רבי שמעון, ניחא, אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזיא דהדין מניק. י ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, יום שנבראו בו גבורים, היך מה דאת אמר (יחזקאל כג, כג): שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם, כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים, אמר להן, מה לכם מרתתים, עץ מכם אל יכנס בי, ואין אחד מכם נזוק. פרשה ו א ויאמר אלהים יהי מארת (בראשית א, יד,) רבי יוחנן פתח (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים, כדי לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים. רבי שילה דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן אמר, אף על פי שעשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו, אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר, הרי הוא אומר (במדבר לג, ג): ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש, ואם ללבנה אתה מונה, עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין, הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר, לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, אלא מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות, אמר הקדוש ברוך הוא מה אם משהן מכחישין זה את זה עובדי כוכבים עושין אותן אלהות, אלו היו אחד, על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר, שניהם נבראו להאיר, שנאמר (בראשית א, טו): והיו למאורת (בראשית א, יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. והיו לאתת, אלו שבתות. ולמועדים, אלו שלש רגלים. ולימים, אלו ראשי חדשים. ולשנים, זה קדוש שנים. ב לך יום אף לך לילה (תהלים עד, טז,) לך היום מקלס ולך הלילה מקלס, מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום. ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום (שופטים ה, א): ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום וגו’. עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה (ישעיה ל, כט): השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה, למה שאתה (תהלים עד, טז): הכינות מאור ושמש, ואתה עשית את שני המאורות, שנאמר (בראשית א, טז): ויעש אלהים את שני המארת הגדלים וגו’. ג רבי יודן בשם רבי תנחום בן רבי חיא ורבי פינחס בשם רבי סימון אמר, מאחר שהוא קורא אותן גדולים, הוא חוזר ופוגם אותם, את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חברו. אמר רבי פינחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת, ובראש חדש כתיב (במדבר כח, טו): שעיר עזים אחד חטאת לה,’ אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חברו, ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה. רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר, דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה, שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה, שהיא קטנה. אמר רב נחמן והוא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול, מתפרסם אורו של קטן. כך כל זמן שאורו של עשו קים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס, א ב): קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וגו’. ד ואת הכוכבים, אמר רב אחא, משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה, אמר המלך הואיל ומעט עצמו זה להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אכלוסא יוצאה עמו, ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה עמו. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה, בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה. ודכוותה (בראשית י, כה): ושם אחיו יקטן, אמר רבי אחא למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עסקיו, מה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות גדולות. ומה אם יקטן על ידי שהיה מקטין את עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכותה (בראשית מח, יד): וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, אמר רבי חוניא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר, אלא מה הוא הצעיר, שהיה מצעיר את עסקיו. מה זכה, זכה לבכורה. ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו, זכה לבכורה, הגדול שהוא מצעיר את עסקיו, על אחת כמה וכמה, אתמהא. ה ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, אמר רבי יוחנן שלשה דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן: התורה, והמאורות, והגשמים. התורה מנין, שנאמר (שמות לא, יח): ויתן אל משה וגו’. המאורות מנין, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. גשמים מנין, שנאמר (ויקרא כו, ד): ונתתי גשמיכם בעתם. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אומר, אף השלום, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. רבי יהושע בן רבי נחמיה אמר, אף הישועה, שנאמר (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך. רבי תנחומא אמר, אף ארץ ישראל, שנאמר (תהלים קה, מד): ויתן להם ארצות גוים וגו’. ויש אומרים, אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כה, יד): ונתתי נקמתי באדום וגו’. רבנן אמרי, אף הרחמים, שנאמר (תהלים קו, מו): ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. רבי יצחק בר מריון אומר, אף הפרשת הים הגדול, שנאמר (ישעיה מג, טז): כה אמר ה’ הנותן בים דרך וגו’. רבנן אמרי: הנותן בים דרך, מעצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה, מן החג ועד החנכה. רבי נתן בר אחוה דרבי חיא בר אבא הוה מפרש בימא, אמר ליה לאחוי צלי עלי, אמר ליה מה נצלי עלך, מן דאת קטר לולבך קטור רגליך, אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצלין על מטרא לא תסמך על צלותי. רבי יהושע בריה דרבי תנחומא בן רבי חיא דכפר חנון, הוה באסיא, בעא דיפרש, אמרה ליה מטרונה, באילין יומיא פרשי, אתמהא, אתחזי ליה אבוי בחלמא אמר ליה ברי בלא קבורה, שנאמר (קהלת ו, ג): גם קבורה לא היתה לו, ולא שמע לא למילי דדין ולא למילי דדין, וכן הות ליה. ו היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, רבי פינחס בשם רבי אבהו אמר, מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פרשו אותו (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה’ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו’. היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים, ומן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ומרקיע עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ראה כמה הוא גבוה, ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב (תהלים יט, ז): ואין נסתר מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתיק, שנאמר (תהלים יט, ה): לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו, בשעה שהוא יוצא, הקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים, שלא יצא וישרף את העולם, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתיקו, ומלהט בו את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. רבי ינאי ורבי שמעון תרויהון אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): הנה היום בא בער כתנור וגו’. רבנן אמרי, יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה’ אשר אור לו בציון וגו’. רבי יהודה בר אלעאי אומר לא יום ולא גיהנם, אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם, מה טעם, דכתיב (ישעיה לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים נ, ו): ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבוא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמד מאשו של יום. ז אמר רבי לוי שלשה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, והבריות בינתים ואינם מרגישים, ואלו הן: היום, והגשמים, והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף. היום מנין, אמר רבי יהודה, את סבור שהוא שף ברקיע, ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. הגשמים מנין, אמר רבי לוי (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול וגו’. והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין, דרבי שמואל אחוי דרבי פינחס בן רבי חמא, הוי דמיך בצפורי, והוין חבריה יתיבין גביה, אתת מלתא ושרין גחכין, אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות, ואתון יתבין גחכון ולא ידעין. ח ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע, רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, רבנן אמרין מאחורי הכפה ולמטה. ורבי יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי, דהוא אמר מאחורי הכפה ולמעלה בימות החמה, שכל העולם כלו רותח ומעינות צוננין. ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי הכפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כלו צונן ומעינות פושרין. אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע, ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמד עליו. ט ולמשל ביום ובלילה וגו,’ אמר רבי אילפא אם לענין המאורות הלוא כבר נאמר: את המאור הגדול לממשלת היום, ומה תלמוד לומר: ולמשל ביום ובלילה, אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום, ובמה שנברא להאיר בלילה, הדא הוא דכתיב (יהושע י, יג): וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, מאי ספר הישר, ספר אברהם יצחק ויעקב, ואמאי קרי ליה ספר הישר, דכתיב (במדבר כג, י): תמת נפשי מות ישרים. רבי חלפתא מייתי ליה מן הכא ולמשל ביום ובלילה. רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא (בראשית מח, יט): ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, ואפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבי חנן בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסיפא דאורייתא (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו, אפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו, דאמר רבי שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו (יהושע א, ח): חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה וגו,’ נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר לה כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום מלפני, מיד (יהושע י, יג): וידם השמש וירח עמד, אמר רבי יצחק אמר לו עבדא בישא לא זבינא דאבא את, לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח וגו,’ מיד וידם השמש וירח וגו’. פרשה ז א ויאמר אלהים ישרצו המים, כתיב (תהלים פו, ח): אין כמוך באלהים ה’ ואין כמעשיך, בנהג שבעולם בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. ב יעקב איש כפר נבוראי, הורה בצור דגים טעונין שחיטה. שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי. אמר ליה בר אינש דאמר מלתא מן אורייתא לקי, אמר ליה מנין היא דאורייתא, אמר ליה מן הדא דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, ומה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה. אמר ליה, לא הורית טב. אמר ליה מנין את מודע לי, אמר ליה רביע ואנא מודע לך, דכתיב (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, ישחט אין כתיב כאן אלא יאסף. אמר חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא. יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור מתר למול בנה של עובדת כוכבים בשבת, שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי, אמר בר נש דאמר מלתא דאורייתא לקי. אמר ליה ומן היא דאורייתא, אמר ליה (במדבר א, יח): ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. אמר ליה לא הורית טב. אמר ליה ומנין את מודע לי. אמר ליה רביע ואנא מודע לך. אמר אם אתי בר עובדת כוכבים לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדה יהודי על מנת למגזרה ביומא דשבתא או ביומא דכפוריא, מחללין אותו עליו, והלוא אין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראלית בלבד. אמר ליה ומנין לך, מן הדא, דכתיב (עזרא י, ג): ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה’ וגו’. אמר ליה רבי ומן הקבלה אתה מלקני, אמר ליה והכתיב תמן (עזרא י, ג): וכתורה יעשה, אמר ליה מאיזו תורה, אמר ליה מן ההוא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי (דברים ז, ג): ולא תתחתן וגו,’ מפני מה (דברים ז, ד): כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך. אמר ליה חבוט חבטך, דהיא טבא בקולטא, ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא. ג ועוף יעופף, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל. אבל הקדוש ברוך הוא משרה דיורין בחלל, כדכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו’. ד ויברא אלהים את התנינם, רבי פנחס בשם רבי אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות. אמר רבי שמעון בן לקיש בהמות יש לו בן זוג, ואין לו תאוה, שנאמר (איוב מ, יז): גידי פחדו ישרגו. רב הונא בשם רב מתנא אמר, הצבוע הזה מטפה של לובן הוא, ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים, כמנין ימות השנה של חמה. רבי ירמיה כהנא שאל לרבי שמעון בן לקיש, המרביע מחית הים מהו, אמר לו אף הן כתיב בהן (בראשית א, כא): למינהם בהדא. פרס בן לקיש מצודתיה לכהנא, אותיב כהנא, והלוא אף הדגים כתיב בהן למינהם, בהא פרס כהנא מצודתה על רבי שמעון בן לקיש. והיך עבידא, אמר רבי יונה יכול אני מקים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירון וחד אספרון, וקושרן בגמי וממשיכו בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרש ולמשך ולנהג יחדו, שנאמר (בראשית א, כא): ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל עוף כנף, זה הטוס. ה ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו’ (בראשית א, כד,) אמר רבי אלעזר נפש חיה, זה רוחו של אדם הראשון. (בראשית א, כה): ויעש אלהים את חית הארץ למינה, רבי הושעיא רבה אמר זה הנחש. אמר רבי חמא בר הושעיא, בנפשות אומר ארבע, כשנבראו הוא אומר: חית הארץ למינה ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה, אתמהא. רבי אומר, אלו השדים, שברא הקדוש ברוך הוא את נשמתם ובא לבראת את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשכה, אומרים לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בבריתו של עולם וברא את נשמתן בא לבראת את גופן וקדש שבת ולא בראן. פרשה ח א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו,) רבי יוחנן פתח (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו,’ אמר רבי יוחנן אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא לתן דין וחשבון, שנאמר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב (בראשית ה, ב): זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גבים, גב לכאן וגב לכאן. אתיבון ליה והכתיב (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעתיו, אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו’. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גלם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך וגו’. רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו’. מצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, שנאמר (תהלים קלט, טז): ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג, כא): כפך מעלי הרחק. אמר רבי אלעזר, אחור למעשה יום הראשון, וקדם למעשה יום האחרון. הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר (בראשית א, כד): תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש, אחור למעשה יום האחרון, וקדם למעשה יום הראשון, הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, דאמר ריש לקיש (בראשית א, ב): ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח, היך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה,’ אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך. אמר רב נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל ענשין. אמר רבי שמואל אף בקלוס אינו בא אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, א): הללו את ה’ מן השמים וגו,’ ואומר כל הפרשה, ואחר כך (תהלים קמח, ז): הללו את ה’ מן הארץ וגו’ ואומר כל הפרשה, ואחר כך אומר (תהלים קמח, יא): מלכי ארץ וכל לאמים (תהלים קמח, יב): בחורים וגם בתולות. אמר רבי שמלאי כשם שקלוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך בריתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, מה טעמיה, שנאמר (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים, ואחר כך (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו,’ ואחר כך (בראשית א, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם וגו’. ב רב חמא בר חנינא פתח (איוב כ, ד): הזאת ידעת מני וגו,’ אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין, והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של שלישי, ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאל, ולא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה. אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו’ עד לראשון למי היו שואלין, לא לתורה שקדמה לבריתו של עולם, דאמר רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם, הדא הוא דכתיב (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון וגו,’ ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, הוי הזאת ידעת מני עד וגו,’ התורה יודעת מה קדם לבריתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרש אלא (איוב כ, ד): מני שים אדם עלי ארץ. רבי אלעזר בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרש, בחזק ממך בל תחקר, במפלא ממך בל תדע, במכסה ממך אל תשאל, במה שהרשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות. ג ויאמר אלהים נעשה אדם (בראשית א, כו,) במי נמלך, רבי יהושע בשם רבי לוי אמר, במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו שני סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. רבי אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו. אמר רב אסי משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו. ד אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון, נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לו, אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה’ דרך צדיקים, כי הודיע ה’ דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, אבדה מהם, גלה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא. ה אמר רבי סימון, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר אל יברא, שכלו שקרים. צדק אומר יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב): ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב): אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם. הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם. רב הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא. אמר להן מה אתם מדינין כבר נעשה אדם. ו רב הונא בשם רבי איבו אמר, בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואחר כך בראו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להון מבריא. אמר להון אם כן (תהלים ח, ח): צנה ואלפים כלם וגם בהמת שדי, למה נבראו. (תהלים ח, ט): צפור שמים ודגי הים, למה נבראו. משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו. אמרו לפניו רבונו של עולם (תהלים ח, י): ה’ אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהני לך. ז רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר, בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד, כג): המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. המה היוצרים, על שם (בראשית ב, ז): וייצר ה’ אלהים את האדם עפר מן האדמה. יושבי נטעים, על שם (בראשית ב, ח): ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם. וגדרה, על שם (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם. ח רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה, שנאמר, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא. אמר לו כתב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול לטל רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך לטל רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למד מבוראך, שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר רבי לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין אחת מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות, ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה, מי מעכב. ט שאלו המינים את רבי שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם. אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים. הדא הוא דכתיב (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן, אלא אשר ברא. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: בראשית ברא אלהים, אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים. אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינים, אתה מוצא תשובה בצדה. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אמר להם קראון מה דבתריה, ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם, לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו, רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב. אמר להם, לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו, אמרו ליה, מה דין דכתיב (יהושע כב, כב): אל אלהים ה’ וגו,’ אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן, אלא (יהושע כב, כב): הוא ידע. אמרו לו תלמידיו, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב. אמר להם, שלשתן שם אלהים הן. כאינש דאמר, בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר. חזרו ושאלו לו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב (יהושע כד, יט): כי אלהים קדשים הוא, אמר להן, קדשים המה אין כתיב, אלא קדשים הוא. י אמר רבי הושעיא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא אפרכוס. כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, כב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. יא זכר ונקבה בראם (בראשית ה, ב,) זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, זכר ונקוביו בראם. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אלעזר אמרי, ברא בו ארבע בריות מלמעלה, וארבע מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדאי בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים. רבי תפדאי בשם רב אחא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, אם יחטא ימות, ואם לא יחטא יחיה. יב ורדו בדגת הים (בראשית א, כח,) אמר רבי חנינא, אם זכה רדו, ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין, את שהוא בצלמנו כדמותנו, ורדו. את שאינו בצלמנו כדמותנו, ירדו. רבי יעקב דמן כפר חנן אמר, יבוא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו. (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי, למה שכתוב בהן ברכה. והלוא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי. בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, וכבשה, וכבשה כתיב, האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו’. וכבשה, וכבשה כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל. מנא לן, מן דינה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה, ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ב): וירא אתה שכם וגו’. רבי ירמיה ורבי אבהו ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא, הלכה כרבי יוחנן. יג אמר רבי אבהו נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן. אמר רבי יהודה בן רבי סימון, מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון. אמר רבי שמלאי מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומקשט כלות, ומבקר חולים, וקובר מתים. מברך חתנים מנין, ויברך אתם אלהים, ומקשט כלות מנין (בראשית ב, כב): ויבן ה’ אלהים את הצלע. מבקר חולים מנין, שנאמר (בראשית יח, א): וירא אליו ה’ באלני ממרא. קובר מתים מנין, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד וגו’. מה ברכה ברכו, רבי יונתן אמר ברכת אבלים. פרשה ט א וירא אלהים את כל אשר עשה וגו’ (בראשית א, לא,) רבי לוי פתח (משלי כה, ב): כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מתחלת הספר ועד כאן כבד אלהים הוא, הסתר דבר. מכאן ואילך כבד מלכים חקר דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו, לחקר דבר. ב דבר אחר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי תנחומא פתח (קהלת ג, יא): את הכל עשה יפה בעתו, אמר רבי תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראת קדם לכן. אמר רבי אבהו מכאן שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. אמר רבי פינחס טעמיה דרבי אבהו, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. ג דבר אחר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי יוחנן אמר, מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראיה אחת ובתחתונים ראיה אחת, אבל הקדוש ברוך הוא מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת. אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד, זה העולם הזה. והנה טוב מאד, זה העולם הבא. העולם הזה והעולם הבא הביט בהן הקדוש ברוך הוא ראיה אחת. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר (ירמיה לב, יז): אהה ה’ אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר (דברי הימים א כח, ט): ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה’ וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, קדם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניך. רבי יודן בשם רבי יצחק, קדם עד שלא נוצר יצור כבר מחשבתו גלויה לפניך. אמר רבי יודן לגרמיה (תהלים קלט, ד): כי אין מלה בלשוני הן ה’ ידעת כלה, קדם עד שלא יארש לשונו דבור, כבר הן ה’ ידעת כלה. ד רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, משל למלך שבנה פלטין, ראה אותה וערבה לו, אמר פלטין פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. רבי יונתן אמר, למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חפה ובית וסידה וכירה וצירה, וראה אותה, וערבה לו. אמר לה בתי הלואי תהיה החפה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. ה בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד, והנה טוב מות. אמר רבי שמואל בר נחמן, רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את רבי שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד, הנה טוב מות. רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, ראוי היה אדם הראשון שלא לטעם טעם מיתה, ולמה נקנסה בו מיתה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, לפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית, וכי בגן עדן היה חירם, אתמהא, אלא אמר לו, אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות. רבי חיא בר ברתיה דרבי ברכיה משום רבי ברכיה (יחזקאל כח, יד): את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות. אמר לו רבי יונתן, אם כן יגזר מיתה על הרשעים ואל יגזר מיתה על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים, נמצאת עשיה שלא לשמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב, יז): הוגעתם ה’ בדבריכם, כיון שהן מתים, הן פוסקים מלהכעיס להקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ג, יז): שם רשעים חדלו רגז, שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא. מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב (איוב ג, יז): ושם ינוחו יגיעי כח, דינו מה שיגענו. ורבי שמעון בן לקיש אמר לתן שכר לאלו בכפלים, ולהפרע מאלו בכפלים. לתן שכר לצדיקים שלא היו ראויים לטעם טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה סא, ז): לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעם טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהם מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו. ו אמר רבי שמעון בן אלעזר, הנה טוב מאד, והנה טובה שנה. וכי שנה טובה מאד, אתמהא. לא כן תנינן יין ושנה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, אלא מתוך שאדם ישן קמעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר (קהלת ד, ד): כי היא קנאת איש מרעהו. ח אמר רב הונא הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין. וכי מדת יסורין טובה מאד, אתמהא. אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא. וכן שלמה אומר (משלי ו, כג): ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת, צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין. ט אמר רבי זעירא, הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהנם. וכי גיהנם טוב מאד, אתמהא. משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו, אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו. כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גן. עדן, וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גיהנם. י אמר רבי שמואל בר יצחק, הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות. וכי מלאך המות טוב מאד, אתמהא. אלא למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב, אמר כל מי שהוא אוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו, וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסיף. כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים הרי מלאך חיים, וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים הרי מלאך המות. יא אמר רבי שמעון בר אבא, הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת הפרענות. וכי מדת הפרענות טובה היא מאד, אלא שוקד על הפרענות היאך להביאה. אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא, כל המדות בטלו, מדה כנגד מדה לא בטלה. רב הונא בשם רבי יוסי אמר, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד, זו מדה טובה. יב רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה, הוא מאד, הוא אדם. הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין, הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, זה אדם. יג אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד, זו מלכות שמים, והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים. וכי מלכות הרומיים טוב מאד, אתמהא. אלא שהיא תובעת דיקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מה, יב): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. יד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א, לא,) אמר רבי יודן זו שעה יתרה שמוסיפין מחול על קדש, ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב הששי. אמר רבי סימון בר מרתא, עד כאן מונין למנינו של עולם, מכן ואילך מונין למנין אחר. פרשה י א ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב, א,) כתיב (תהלים קיט, צו): לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים, שמים וארץ יש להם סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואי זו, זו התורה, שנאמר (איוב יא, ט): ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. דבר אחר, לכל תכלה ראיתי קץ, זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר: ויכלו השמים והארץ. ב רבי חמא פתח (משלי כה, ד): הגו סיגים מכסף וגו,’ אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב, משל לאמבטי שהיתה מלאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים, כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה ונער המים שבתוכה, נראית מלאכת דיוסקוסים. כך, כל זמן שהיה העולם תהו ובהו, לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם, נראית מלאכת שמים וארץ. (משלי כה, ד): ויצא לצרף כלי, נעשו כלים, הדא הוא דכתיב: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ג כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם. רבי חנינא אמר, ארבע, לארבע רוחות השמים. רבי חמא בר חנינא אמר, שש, ארבע לארבע רוחות, ואחת מלמעלן ואחת מלמטן. אדריינוס שחיק עצמות שאליה לרבי יהושע בר חנניא, אמר ליה כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר ליה כההוא דאמר רבי חמא בר חנינא. אמר ליה אפשר כן, אתמהא. הכניסו לבית קטן, אמר ליה, פשט ידך למזרח ולמערב לצפון ולדרום. אמר ליה, כך היה מעשה לפני הקדוש ברוך הוא. ד אמר רבי הושעיא, דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כליה. משל למלך שנכנס במדינה וקלסו אותו בני המדינה, וערב לו קלוסן, הרבה להן בדיצה, הרבה להן בהדיוכין. לאחר זמן הכעיסו אותו, ומעט להן בדיצה ומעט להן בהדיוכין. כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סבבן דרך ארכה ובמתינות. יש מזל שגומר הלוכו לי”ב חדש, כגון כוכב חמה. ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום, והיא לבנה. ויש מזל שגומר הלוכו לשתים עשרה שנה, והוא צדק. ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה, והוא שבתי. חוץ מן כוכב נגה ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה. (ובעי שאלה שנגה מהלכת י”ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ”ה יום, ומאדים חדש וחצי, בל מזל מהלך י”ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה, חזינא תמיהה לפיכך בעי שאלה). רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורין תני, בנות שוח בשנה שניה של שמטה נוהג קדשת שביעית שלהן, לפי שעושות פרות לשלש שנים, ואותו היום עשו פרות בן יומן. אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרפא אותה מכה, שנאמר (ישעיה ל, כו): ומחץ מכתו ירפא, מחץ מכתו של עולם, ירפא. ה אמר רבי יהושע בן לוי נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות, ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מכוללים היו המעשים, והיו מותחין והולכין. וכל צבאם, אמר רבי אלעזר שלשה צבאים הן, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין. צבא לשמים וארץ, שנאמר: ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב יד, יד): כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חילופי. וצבא ליסורים מנין, שנאמר (איוב ז, א): הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ, ומה הניה לו (איוב ז, א): וכימי שכיר ימיו. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן אמר, אם זכה צבא לו, ואם לאו צבא עליו. בנה בנין, עלה בידו, צבא לו, נפל ממנו ומת, צבא עליו. אכל פתו והניתו, צבא לו. עמדה בתוך גרונו וחנקתו, צבא עליו. הרבה צבאים מנה הקדוש ברוך הוא לאדם הזה לתבע דקיון שלו, הרבה דבים, הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה שרפים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו. ו בר סירא אמר, אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת. אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח, לג): הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו,’ לשון שוטר (איוב לח, לא): התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמר, כימה מעדנת את הפרות, וכסיל מושך בין קשר לקשר. הדא הוא דכתיב (איוב לח, לב): התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם, רבי תנחום בר חיא ורבי סימון אמרו, מזל הוא שהוא ממזר את הפרות. ז רבנן אמרי אפלו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין, אף הן בכלל בריתו של עולם הן, ובכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, אפלו על ידי נחש, אפלו על ידי יתוש, אפלו על ידי צפרדע. רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה, רבי ברכיה בשם רבי חלבו, רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא: חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב, ומגיזה יתיה נהרא, וכיון דעבדת שליחותיה אחזרתא לאתרה. רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורין אמר, עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים למחצד בהדא בקעת בי טרפא, חמא חד עשב ולקט יתיה ועבדיה כלילא לראשיה, אזלא חד חויא ומחא יתיה, וקטיל יתיה. אתא חד גבר וקם למסקר בההוא חויא, אמר תמה אני על מן דקטל הדין חויא. אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה. תלה אפוי וחמא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה, אמר מן קושטא את קטלית יתיה, אמר ליה, אין. אמר ליה, יכיל את מרים הדין עשבא מן ראשך, אמר ליה אין, כיון דארים יתיה אמר ליה את יכול קריב הכא ומרים הדין חויא בהדין חוטרא, אמר ליה אין, כיון דקרב לההוא חויא מיד נשרו אבריו. רבי ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סטרא, והוה חזר מן דין סטרא, ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סטרא והוה חזר מן דין סטרא, אמר זה הולך לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. רבי אלעזר הוה יתיב מטיל בבית הכסא, אתא חד רומאי ותרכיה וקדים יתיה ויתיב ליה, אמר לית דין על מגן, מיד נפק חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, וקרא עליו (ישעיה מג, ד): ואתן אדם תחתיך, ואתן אדום תחתיך. רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטיל על משוניתא דימא דקיסרין, ראה שם קולית אחת, והוה מצנע לה והות מתגלגלא, מצנע לה והות מתגלגלא, אמר זאת מוכנת לעשות שליחותה. עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת, אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקסרין. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את שתי הפרוכות, ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח, ויצא חרבו מלאה דם. אית דאמרי מדם הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים. וחרף וגדף, ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה, ואמר, לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה. ירד לספינה, כיון שירד מחאיה נחשלא בימא. אמר דומה זה שאין כחו של אלוה של אמה זו אלא במים, דור אנוש לא פרע מהן אלא במים, דור המבול לא פרע מהן אלא במים, פרעה וכל חילו לא פרע מהן אלא במים. אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמד בי, ועכשיו לכאן קדמני. סבור הוא שיהרגני במים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית, בה אני נפרע מאותו רשע. מיד רמז הקדוש ברוך הוא לשר של ים ועמד מזעפו. כיון שהגיע לרומי יצאו כל גדולי רומי לקראתו וקלסו אותו. כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ, כיון שיצא הביאו פיילי פוטירין של יין לשתותו, ונכנס יתוש בתוך חוטמו, והיה נוקר את מחו והולך עד שנעשה גדול כמו גוזל של שתי ליטראות. והיה מצוה ואומר פצעו מחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש. מיד קראו לרופאים ופצעו מחו, והוציאו כגוזל של שתי ליטראות. אמר רבי אלעזר בר רבי יוסי, אנא חמיתיה ברומי תרתין ליטרין מהכא וגוזלא מהכא, ותקל חד לקבל חד. ונטלו אותו ונתנו אותו בתוך קערה אחת, כל מה דהוה הדין שני, הוה הדין שני, פרח יתושה, פרחה נפשיה דטיטוס הרשע. ח ויכל אלהים ביום השביעי וגו,’ אמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בן רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת. רבי ירמיה ורבי אחא אמרי רבי יוחנן מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, אתמהא. ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לצפורין, והוו אמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו. ואי בעית מקשיא על הדא קשיא, דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פנדק אחד, ואמר לי כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת. אמר רבי אבא אף על דא לא הוי צריך למקשי, דהא רבי הוה יתיב ודרש והוה אמר לאבא יודן אמוריה אכרוז קומי דצבורא, יצלון דחולא עד יומא קאים. ט רבי שאליה לרבי ישמעאל ברבי יוסי, אמר ליה שמעת מאביך מהו ויכל אלהים ביום השביעי, אתמהא. אלא כזה שהוא מכה בקורנס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך. אמר רבי שמעון בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחל על הקדש, אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה. גניבא ורבנן, גניבא אמר משל למלך שעשה לו חפה, וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה, כלה שתכנס לתוכה. כך מה היה העולם חסר, שבת. רבנן אמרי משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסרה, חותם. כך מה היה העולם חסר, שבת. וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי. תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי, בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, אמרו לו לששה ימים. אמר להם ומאותה שעה גיהנם נסוקת לרשעים, אוי לעולם מדיניו. מלאכתו, לא כן אמר רבי ברכיה בשם רבי סימון, לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, ואת אומר מכל מלאכתו, אתמהה. אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כלו בעמל וביגיעה. ולתן שכר טוב לצדיקים שהן מקימין את העולם שנברא כלו בעמל וביגיעה. ומה נברא בו לאחר ששבת, שאנן, ונחת, שלוה, והשקט. רבי לוי בשם רבי יוסי בן רבי נהוראי, כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין, כיון שנחו ידי קוניהם מהן, נתן להם נחה, (שמות כ, י): וינח לעולמו ביום השביעי, אמר רבי אבא בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבה, ובשעה שהוא נותן דונטיבה, אינו עושה אסטאטיבה, אבל הקדוש ברוך הוא עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה, וישבת ויברך. פרשה יא א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כתיב (משלי י, כב): ברכת ה’ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה’ היא תעשיר, זו השבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה, זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו. ב ויברך אלהים את יום השביעי וגו,’ רבי ישמעאל אומר ברכו במן וקדשו במן, ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עמר, בערב שבת שני עמרים. וקדשו במן, שלא ירד בו כל עקר. רבי נתן אומר, ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר ברכו במן, וקדשו במקושש, וברכו בעטיפה. רב הונא אמר צריך להחליף. רבי חיא בשם רבי יוחנן אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ורבי זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דרבי ירמיה ושלשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום. ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות, רבי שמעון בר יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר רבי אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט, יג): ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. ורבנן אמרי, לן כבודו עמו, ומוצאי שבת נטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקדוש ברוך הוא לגנז את האורה, וחלק כבוד לשבת. הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה, כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שהסתכל הקדוש ברוך הוא באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקלקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבוא. ומנין שגנזה, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. ומנין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. רבי לוי בשם רבי זעירא אמר, ל”ו שעות שמשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, ושנים עשר של לילי שבת, ושנים עשר של שבת. כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט, יד): ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדוג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא, זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור וברך עליה, הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. מה ברך עליה, בורא מאורי האש. אתיא כשמואל, דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת, מפני שהיא תחלת בריתה. רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר, אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום. ג ברכו ביציאה, רבי לוי בשם רבי יוסי ברבי חנינא אמר, כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בחמישי נבראו עופות ודגים, ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין, ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום. בשביעי מאי אית לך למימר, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מפני היציאה. ד רבי אלעזר בשם רבי יוסי אמר, מפני איסטניסים ברכו במטעמים. רבנו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, אמר לו אותן ערבו לי יותר מאלו. אמר לו תבל אחד הן חסרין. אמר לו וכי יש קילרין של מלך חסר כלום, אמר לו שבת הן חסרין, אית לך שבת. רבי ישמעאל ברבי יוסי שיליה לרבי, אמר לו בני בבל בזכות מה הן חיים, אמר לו בזכות התורה. ובני ארץ ישראל בזכות מה, אמר לו בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, אמר לו בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים. אמר רבי חיא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס אחד טעון בי”ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (תהלים כד, א): לה’ הארץ ומלואה תבל וישבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו. אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה. אמר לי, טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת. ואמרתי לו לא על מגן זכית. אמר רבי תנחומא, עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה, והוה תמן חד חיט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דינרין, ונסבא ההוא חיטא. בענתא דאריסטון אמר איפרכוס לטליה למה לא איתית לי נון. אמר ליה, מרי מה לכפר מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואשתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לשנים עשר דנרין, מה הות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא. אמר ליה מאן הוא, אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה, אמר ליה מה חמית חיט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין. אמר ליה מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן. וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה. אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, הלך וקרע אותה וזמן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו. ה טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר מה יום מיומים, אמר ליה ומה גבר מן גוברין. אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי. אמר ליה אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין. אמר ליה שרצה המלך לכבדני. אמר ליה אף זו שרצה הקדוש ברוך הוא לכבדה. אמר ליה מנאן את מודע לי, אמר ליה הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח. אמר ליה לנגדא את נגיד לי, אתמהא. אמר ליה והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה, וההוא גברא להוי בדק באבוהי. חד זמן צריך ובדק באבוהו, וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק. בחד שבתא אסקיה, אמר ליה אבא מן דמיתת אתעבדית יהודי, אתמהא. מפני מה עלית כל ימות השבת, ושבת לא עלית. אמר ליה כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו. אמר ליה וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין. אמר ליה כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נוחין. חזר אצל רבי עקיבא, אמר לו אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, אמשל לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מתרין לטלטל בחצר. אבל אם היה אחד דר בחצר, הרי הוא מתר בכל החצר כלה, אף כאן הקדוש ברוך הוא לפי שאין רשות אחרת עמו, וכל העולם כלו שלו, מתר בכל עולם כלו. ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד. ו פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, אמר לו אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון, אמר לו מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו, אמר לו מפני שגדל עמו בשטות, אמר לו אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו, על ידי שגדלו עמו בשטות. אמר ליה ולאלין מליא אתינן, אתמהא. אמר לו להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, כגון החרדל צריך למתוק. התורמוסים צריך למתוק. החטין צריכין להטחן. אפלו אדם צריך תקון. ז רבי יוחנן בשם רבי יוסי בר חלפתא אמר, אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג, יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו’. אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג, יח): ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו’. ח דבר אחר, למה ברכו, רבי ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן. רברכיה ורבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. רבי שמואל בר נחמן אמר שאינו נדחה, יום טוב נדחה, יום הכפורים נדחה, שבת אינה נדחית. תני רבי שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לכלן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא זכרו הדבר שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוגך, הינו דבור (שמות כ, ח): זכור את יום השבת לקדשו. ט רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, שלשה בריות היה הקדוש ברוך הוא בורא בכל יום ויום, באחד ברא שמים וארץ ואורה. בשני, רקיע וגיהנם ומלאכים. בשלישי, אילנות ודשאין וגן עדן. ברביעי, חמה ולבנה ומזלות. בחמישי, עופות ודגים ולויתן. בששי, אדם וחוה ורמשים. אמר רבי פנחס בששי ברא ששה, אדם, וחוה, ורמש, ובהמה, וחיה, ומריאים. אמר רבי בניא אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן, אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לבראת בשביעי, הקדים וברא אותו בששי. י רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר, אף על גב דאת אמר: כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן. מנין שפרענותם של רשעים קרויה מלאכה, שנאמר (ירמיה נ, כה): פתח ה’ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא. ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. פרשה יב א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב, ד,) כתיב (איוב כו, יד): הן אלה קצות דרכו וגו,’ אמר רב הונא כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקדוש ברוך הוא הן, הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן, אמר רב הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתיקונו אין כל בריה יכולה לעמד עליו, נתבונן אין כתיב כאן, אלא יתבונן, הפקחים יודעים רמוזו והגיונו. אמר רב הונא אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה, אתמהא. ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמד על סדרו של עולם, אמר לו אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמד, אתמהא. אמר רב נחמן משל לחרישת קנים, שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס, כסח ונכנס. נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח. התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח. רב נחמן אמר חורי, משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה. מה עשה פקח אחד, נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת. אמר רבי שמעון בן יוחאי משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים אלו היה העמודים גבוהין היתה נאה. אלו היו הכתלים גבוהין היתה נאה. אלו היתה תקרה גבוהה היתה נאה. שמא יבוא אדם ויאמר אלו היו לי שלש עינים, אלו היו לי שלש רגלים היה יפה לי, אתמהא. את אשר כבר עשהו, לא נאמר כאן, אלא (קהלת ב, יב): את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר (דברים לב, ו): הלה’ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך, אמר רבי לוי בר חיתא, מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה ונתן ביבו על פתחו, והוא נאה, והוא שבחו. אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה’ אלהים את האדם, ומה תלמוד לומר אשר יצר, כביכול הקדוש ברוך הוא מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי. אמר רבי יצחק בר מריון, כתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן, ומי מגנן. בוראן מקלסן, ומי נותן בהם דפי. אלא נאין הן ומשבחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. ב רבי פנחס בשם רבי לוי אמר בהבראם בה”א בראם. (ישעיה סו, ב): ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה’ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, אמר רבי יהודה בשם רבי סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ואת כל אלה ידי עשתה, רבי יודן אמר בזכות התורה, שנאמר (ויקרא כו, מו): אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן ה’ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. רבי יהושע בר נחמיה אומר בזכות השבטים, שנאמר (שמות א, א): ואלה שמות, וכתיב: ויהיו כל אלה נאם ה’. ג אלה תולדות השמים וגו,’ אמר רבי אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל תהו ובהו וחשך. ד רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר (בראשית ב, א): ויכלו השמים והארץ בזמנן, וכל צבאם בזמנן. אמר ליה רבי נחמיה והא כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר לו, והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי. אמר לו רבי נחמיה כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו. רבי ברכיה על הדא דרבי נחמיה אמר (בראשית א, יב): ותוצא הארץ, דבר שהיה פקוד בידיה. ה דרש רבי נחמיה איש כפר סיחון (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וגו,’ שלשה דברים הללו הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים והוציאו שלש תולדות. הארץ בראשון כבית הלל, ושהתה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי והוציאה שלש תולדות, אילנות ודשאים וגן עדן. רקיע בשני, ושהה שלשה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלש תולדות, חמה ולבנה ומזלות. ומים בשלישי, ושהו שלשה ימים שלישי רביעי חמישי והוציאו שלש תולדות, עופות ודגים ולויתן. רבי עזריה לא אמר כן אלא ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים, שני דברים הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי, שמים בראשון כבית שמאי, ושהו שלשה ימים ראשון ושני ושלישי, ונגמרה מלאכתן ברביעי, ומהו גמר מלאכתן, מאורות. הארץ בשלישי (בראשית א, יב): ותוצא הארץ, עקר בריתה, ושהתה שלשה ימים, שלישי רביעי וחמישי, ונגמרה מלאכתה בששי, ומהו גמר מלאכתה, אדם, שנאמר (ישעיה מה, יב): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. ו תולדות אמר רבי שמואל בר נחמן כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין בר מן תרין (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ וגו’ והדין. ומפני מה אינון חסרין, רבי יודן בשם רבי אבין אמר כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין (בראשית ג, יט): כי עפר אתה. קומתו מנין, שנאמר (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו. אמר רבי אבהו באותה השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה. פרי האילן ופרי הארץ מנין, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. מאורות, רבי שמעון בן רבי יהודה איש כפר עכו אמר משם רבי מאיר, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כרבי יוסי, דאמר רבי יוסי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מאי טעמיה (תהלים מט, יג): אדם ביקר בל ילין וגו’. ורבנן אמרי במוצאי שבת נטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם, וכתיב (איוב יד, כ): משנה פניו ותשלחהו, אמר רבי יהודה בר סימון, אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב לח, טו): וימנע מרשעים אורם. ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (בראשית א, ד): וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר (ישעיה ג, י): אמרו צדיק כי טוב. ומנין שגנזו לצדיקים, שנאמר (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה. וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג, ט): ואור צדיקים ישמח. רבי לוי בשם רבי גזירא אמר, שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת. כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר (בראשית ב, ג): ויברך אלהים את יום השביעי, ובמה ברכו, באור, כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו הכל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (איוב לז, ג): תחת כל השמים ישרהו, מפני מה, (איוב לז, ג): ואורו על כנפות הארץ. האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמשת ובא, באותה שעה נתירא אדם הראשון, אמר שמא אותו שכתוב בו (בראשית ג, טו): הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בא להזדווג לי, (תהלים קלט, יא): ואמר אך חשך ישופני, אתמהא. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור וברך עליה, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, יא): ולילה אור בעדני, אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש, מפני שהוא תחלת בריתו, רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר, אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ, שנאמר (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ, מלא, בשביל ששה דברים שיחזרו, ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פרות הארץ, ופרות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה, לא): ואהביו כצאת השמש בגברתו. חייו מנין, שנאמר (ישעיה סה, כב): כי כימי העץ ימי עמי וגו,’ תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג, יח): עץ חיים היא למחזיקים בה. קומתו מנין, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות. תני רבי חיא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה. רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון. רבי שמעון אמר מאתים אמה. רבי אלעזר בר רבי שמעון אמר שלש מאות, קוממאה, מיות מאתים. רבי אבהו אמר תשע מאות אמה. רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר טעמיה דרבי אבהו מהכא: כי כימי העץ ימי עמי, כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה, צא וחשב אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה. פרות הארץ ופרות האילן מנין, שנאמר (זכריה ח, יב): כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו’. מאורות מנין, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה וגו’. ז לכל יש תולדות, שמים וארץ יש להם תולדות, שנאמר (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו וגו’. מטר יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח, כח): היש למטר אב. טל יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח, כח): או מי הוליד אגלי טל. רבי שמעון בן לקיש אמר אלו מרגליות של טל. תני כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה, ונברא ואינו בורא. וכל מי שאין לו תולדות, אינו לא מת ולא בלה, ובורא ואינו נברא. רבי עזריה בשם רבי אמר כלפי מעלה הדבר אמר. ח כל מה שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן, שנאמר (בראשית א, א): ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בשני ברא מן העליונים, שנאמר (בראשית א, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע. בשלישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ. ברביעי ברא מן העליונים, (בראשית א, יד): ויאמר אלהים יהי מארת. בחמישי ברא מן התחתונים, (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים. בששי בא לבראת את אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת ואין שלום בעולם, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז): וייצר ה’ אלהים את האדם וגו’. עפר מן האדמה, מן התחתונים, (בראשית ב, ז): ויפח באפיו נשמת חיים, מן העליונים. דאמר רבי שמעון בן לקיש (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. המשל, זה גבריאל. ופחד, זה מיכאל. ט אמר רבי יהושע בן קרחה, בהבראם באברהם, בזכותו של אברהם. רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה’ לבדך אתה עשית וגו’ וכל אשר בהם, כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל (נחמיה ט, ז): אתה הוא ה’ האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. אמר רבי יודן בהרים הגבוהים היעלים, אין כתיב כאן, אלא (תהלים קד, יח): הרים הגבהים ליעלים, הרים הגבוהים למה נבראו בשביל היעלים, מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת. (תהלים קד, יח): סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפה, מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה, אתמהא. י בהבראם, רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בהבראם, בה”א בראם, ומה ה”א זה כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה’ וכבר שמים נעשו. רבי יודא נשיאה שאליה לרבי שמואל בר נחמן, אמר מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מאי דכתיב (תהלים סח, ה): סלו לרכב בערבות ביה שמו וגו,’ אמר ליה אין כל מקום ומקום שאין לו איש ממנה על בית שלו, אנדיקוס במדינה ממנה על בית שלו, אגוסטוס במדינה ממנה על בית שלו, כך מי ממנה על בית של עולם, הקדוש ברוך הוא ביה שמו, על בית של עולמו, אמר ליה אוי דמובדין ולא משתכחין, שאלית לרבי אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו, ד): כי ביה ה’ צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה”א והעולם הבא ביו”ד, או אם העולם הזה נברא ביו”ד והעולם הבא בה”א, וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן בהבראם בה”א בראם, הוי העולם הזה נברא בה”א, ומה ה”א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו”ד, מה יו”ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, יז): ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא. ואומר (ישעיה ב, יח): והאלילים כליל יחלף, בהבראם רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה’ וכבר שמים נעשו, משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמה, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. יא רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ, ומייתי ליה מן הכא (תהלים קמח, א): הללו את ה’ מן השמים וגו’ (תהלים קמח, ז): הללו את ה’ מן הארץ וגו’. רבי יהושע אומר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים, ומייתי לה מהכא (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ, מה שלג אף על פי שהוייתו בארץ אין ברייתו אלא בשמים, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן השמים. רב הונא בשם רבי יוסף אמר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב (ישעיה נה, י): כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו,’ מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ. רבי יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג, כ): הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. רב נחמן אמר אפלו גלגל חמה, שנאמר (איוב ט, ז): האמר לחרס ולא יזרח. יב רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת. רבי שמעון בן לקיש אומר מלך בשר ודם עושה ספינה, בתחלה הוא מביא קורות ואחר כך הוא מביא ארזים ואחר כך הוא מביא הוגנים ואחר כך הוא מעמיד עליה נוטים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ה): כה אמר האל ה’ בורא השמים ונוטיהם, ונוטיהם כתיב. יג רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש. רבי יצחק אמר מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קמעא, ברם הכא (איוב לז, יח): תרקיע עמו לשחקים, ואם תאמר שהן רפים, תלמוד לומר (איוב לז, יח): חזקים כראי מוצק. רבי שמעון בן לקיש אמר, בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה, ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא. רבי עזריה אמר על הדא דרבי שמעון בן לקיש כי בו שבת מכל מלאכתו, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אלא יום יוצא יום נכנס, שבת יוצאה שבת נכנסת, חדש יוצא חדש נכנס, שנה יוצא שנה נכנס. יד ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים, בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום. ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום. אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה. טו ה’ אלהים, למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין, הם מתבקעין. צונן, הם מקריסין, ומה עשה המלך ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין. במדת הדין, האיך העולם יכול לעמד. אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמד. טז ארץ ושמים, משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה, אמר המלך הואיל ולגיון זה המליכני תחלה, הרי אני נותן לו פרוקופי שלא תזוז ממנו לעולם. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ה): יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. פרשה יג א וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ (בראשית ב, ה,) הכא את אמר וכל שיח השדה, ולהלן את אמר (בראשית ב, ט): ויצמח ה’ אלהים מן האדמה, אמר רבי חנינא להלן לגן עדן, וכאן לישובו של עולם. תני רבי חייא אלו ואלו לא צמחו עד שירדו עליהם גשמים. ב וכל שיח השדה, כל האילנות כאלו משיחין אלו עם אלו. כל האילנות כאלו משיחין עם הבריות. כל האילנות להנאתן של בריות נבראו. מעשה באחד שבצר את כרמו ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתו. כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, עבדת ארעא, לא עבדת. וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעבד ארעא, מרי תצליח ארעא. כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא, מרי מתי יתבני בית מקדשא. ג כי לא המטיר ה’ אלהים על הארץ (בראשית ב, ה,) מזכיר שם מלא על עולם מלא. אמר רבי חלפאי כשם שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא כך הוא מזכיר שם מלא בירידת גשמים. אמר רבי שמעון בן יוחאי, שלשה דברים שקולין זה כזה, ואלו הן: ארץ, ואדם, ומטר. אמר רבי לוי בר חיא ושלשתן משלש אותיות, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם. ד אמר רבי הושעיא קשה היא גבורו גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית, מה טעם (איוב ה, ט): עשה גדלות ואין חקר וגו,’ במה (איוב ה, י): הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות, רבי אחא מיתי לה מהכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו, מה כתיב בתריה (ירמיה י, יג): לקול תתו המון מים בשמים, ואין קול אלא גשמים, שנאמר (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ה אמר רבי יצחק שהיא מרצה כקרבנות, שנאמר (תהלים פה, ב): רצית ה’ ארצך, ולהלן הוא אומר (ישעיה נו, ז): יעלו לרצון על מזבחי. רבי סימון אמר אף מכנסת הגליות, שנאמר (תהלים פה, ב): שבת שבית יעקב. רבי יוחנן בר מריה אומר, שהיא אוספת את העברה, שנאמר (תהלים פה, ד): אספת כל עברתך. רבי תנחום בר חנילאי אמר, אף מכפרת על החטאים, שנאמר (תהלים פה, ג): נשאת עון עמך. ו רבי חיא בר אבא אמר, ושקולה כנגד תחית המתים. רבי אבא ורבי חיא בשם רבי אבא אמרו, אף חכמים קבעו אותה בתחית המתים, בזו יד ובזו יד, בזו פתיחה ובזו פתיחה. בזו יד, שנאמר (יחזקאל לז, א): היתה עלי יד וגו’. ובזו יד (תהלים קמה, טז): פותח את ידך. בזו פתיחה (דברים כח, יב): יפתח ה’ לך, ובזו פתיחה (יחזקאל לז, יב): הנה אני פתח את קברותיכם וגו’. רבי יודן בשם רבי אלעזר בר אבינא אמר, בזו שירה ובזו שירה. בזו שירה (ישעיה מב, יא): ירנו ישבי סלע, ובזו שירה (תהלים סה, יד): יתרועעו אף ישירו. רבי חיא בר אבא אמר, וגדולה מתחית המתים, שתחית המתים לאדם, וזהו לאדם ולבהמה. תחית המתים לישראל, וזו לישראל ולעובדי כוכבים. עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים, בירידת גשמים, מה טעם (תהלים סה, יד): לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, מה כתוב אחריו (תהלים סו, א): הריעו לא’: כהנים לוים וישראלים אין כתיב, אלא הריעו לא’ כל הארץ. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת תפקידה, מה טעם לבשו כרים הצאן, לבשו דכריא ענא, לשון נקי. ז ואדם אין לעבד את האדמה (בראשית ב, ה,) ואדם אין להעביד את הבריות להקדוש ברוך הוא, כאליהו וכחוני המעגל. ואדם אין לעבד את האדמה, לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה, הוא עמל בתורה, ואם לא זכה, הוא עמל בארץ. אשריו לאדם שהוא עמל בתורה. ח כי לא המטיר ה’ אלהים על הארץ ואדם אין וגו’ (בראשית ב, ה,) אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה, שנאמר (איוב לח, כו): להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו. ט כל הנחלים הלכים אל הים וגו’ (קהלת א, ז,) מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מפרישין לים הגדול, ונכנסה ספינתן לים למקום שאין המים מהלכין, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מלאו משם חבית מלא מים, כיון שעלו לרומי אמר להם אדרינוס שחיק עצמות, מי אוקינוס מה הנון, אמרו לו מים בולעין מים. אמר להן הבו לי מנהון, יהבון ליה מלוא לקיניאתה, והוו יהבין בגוה מים והיא בלעה להון. על דעתיה דרבי אליעזר משם הם שואבים. על דעתיה דרבי יהושע (קהלת א, ז): לשם הם שבים ללכת. כיצד היתה הארץ שותה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר כהדין נילוס, דמשקה והדר משקה. ורבי נחמיה אמר כמין תוכיה דהדין קבריא דמרבה וקבר. ורבנן אמרי כמין תווי, נהר בבבל ושמו תווי, ולמה קורין אותו תווי, שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה. וכך היתה הארץ שותה מתחלה, דכתיב (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ, וחזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן. רבי חנן דצפורי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מפני ארבעה דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן, מפני בעלי זרוע, ובשביל להדיח טללים הרעים, ושיהא הגבוה שותה כנמוך, ועוד שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום. י ומהיכן הארץ שותה, רבי אליעזר אומר ממימי אוקינוס, דכתיב (בראשית ב, ו): ואד יעלה מן הארץ, אמר לו רבי יהושע וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן. אמר לו מתמתקים הן בעבים, דכתיב (בראשית לו, כח): אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלין בשחקים. רבי יהושע אומר מן העליונים, שנאמר (דברים יא, יא): למטר השמים תשתה מים, והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע, ומקבלין אותן כמפי הנוד, דכתיב (איוב לו, כז): יזקו מטר לאדו, וחושרים אותן כמין כברה, ואין טפה נוגעת בחברתה, דכתיב (שמואל ב כב, יב): חשרת מים עבי שחקים, למה הוא קורא אותן שחקים, רבי שמעון בן לקיש אמר שהן שוחקים את המים. רבי אבא בר כהנא אמר כהדין מסוסא. רבי שמואל בר נחמן אמר, כדקין הללו של בהמה. יא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה, שנאמר (דניאל ז, יג): וארו עם ענני שמיא. רבי שמעון בן לקיש אמר, אין עננים אלא מלמטה, שנאמר (תהלים קלה, ז): מעלה נשאים מקצה הארץ. על דעתיה דרבי יוחנן, לאחד שכבד את חברו חבית של יין וקנקנה. רבי שמעון אומר לאחד שאמר לחברו הלוני סאה של חטים, אמר לו הבא קפתך ובוא מדד, כך הקדוש ברוך הוא אומר לארץ אייתי ענניך וקבל מטר. יב חמשה שמות נקראו לו: עב, אד, ענן, ונשיאים, חזיז. עב, שהוא מעבב את פני הרקיע. אד, שהוא שובר אידן של בעלי שערים. ענן, שהוא עושה הבריות ענוים אלו לאלו. נשיאים, שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו. חזיז, שהוא עושה חזיונות ברקיע, ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמה דאת אמר (ישעיה א, א): חזון ישעיהו בן אמוץ. אמר רבי שמעון בן גמליאל, ארבעה שמות נקראו לארץ, כנגד ארבעה תקופותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא. ארץ, כנגד תקופת ניסן, שהיא מריצה את פרותיה. תבל, כנגד תקופת תמוז, שהיא מתבלת את פרותיה. אדמה, כנגד תקופת תשרי, שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה. ארקא, כנגד תקופת טבת, שהיא מורקת את פרותיה. יג כמה גשמים יורדין ויהיה בה כדי רביעה, כמלוא כלי מחרשה של שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, בקשה, טפח. ובינונית, טפחיים. ובשבעה, שלשה טפחים. אמר רבי שמעון בן אלעזר, אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ עולה כנגדו טפחים. מה טעם (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו’. אמר רבי לוי המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות, והן אומרים אלו לאלו קבלו אותנו, אתם בריותיו של הקדוש ברוך הוא ואנו שלוחיו, מיד הם מקבלים אותן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, ח): תפתח ארץ, כנקבה זו שהיא פותחת לזכר. (ישעיה מה, ח): ויפרו ישע, שהן פרין ורבין. (ישעיה מה, ח): וצדקה תצמיח יחד, ירידת גשמים. (ישעיה מה, ח): אני ה’ בראתיו, לכך בראתיו לתקונו של עולם ולישובו. יד אמר רבי ברכיה עלה שבר מן הארץ, מיד (בראשית ב, ו): והשקה את כל פני האדמה, היא דעתיה דרבי ברכיה, דאמר רבי ברכיה (דברים לב, ב): יערף כמטר לקחי וגו,’ שברו בריות את ערפן, מיד מטר יורד. טו כמה גשמים יורדין ויהא אדם צריך לברך, רבי יוסי בשם רבי יהודה ורבי יונה בשם רבי שמואל אמרין, מתחלה כדי רביעה, ובסוף אפלו כל שהן. רבי חיא בשם רבי יוחנן אמר, בתחלה כדי רביעה, ולבסוף עד שידחו פני הקרמיד. רבי ינאי בן רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש אמר, בתחלה כדי רביעה, ולבסוף כדי שתשרה פי המגופה. והלוא כמה גשמים יורדין ואין פי מגופה נשרית, אלא תהא נראית כאלו שרויה. כיצד הוא צריך לברך, כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב. רבי ברכיה בשם רבי לוי מייתי לה מהכא (משלי כה, כה): מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו,’ מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב, אף מים קרים הטוב והמטיב. רבי יהודה אמר כדין מברך יחזקאל אבא, יתברך יתרומם ויתגדל שמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו, שממנו אתה זן אלו מאלו. רבי יהודה בן רבי שמעון אמר, שהוא מורידן במדה, שנאמר (איוב לו, כז): כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך. רבי יוסי בר יעקב סלק למבקרי לרבי יהודה מגדלה, שמע קליה מברך אלף אלפים ורבי רבבות ברכות והודאות אנו צריכים להודות לשמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו, שאתה משלם גמולים טובים לחיבים. אמר ליה כן הוה רבי סימון מברך. אמר רבי זירא תמן אמרין על הזול שהוא בא לעולם, ועל השבע שהוא בא לעולם, ועל הנהר שמספח למדינה, אומר ברוך הטוב והמטיב. טז והשקה את כל (בראשית ב, ו,) רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר הכל מתברך, משא ומתן מתברך, והפרגמטוטין מרויחין. רבי יוחנן בר לוי אמר אף מכי שחין מרויחין. רבי חיא בר אבא אמר אף החולין מרויחין, ואבריהון רפין עליהם. אבימי מן חבריא הוה מבקר בישיא כד הות רביעתא נחתה, הוה אמר ליה רבי חיא בר אבא מה אנון עבידין, הוה אמר ליה ננוחו. רבי אבא אומר אף אבן טובה מרגשת. רבנן אמרי אף הדגים מרגישים. אמר רבי פנחס עובדא הוה בהדה עכו, וצדו חד נון ושמו יתיה ש’ ליטרין, ותקילו יתיה מאתן ליטרין. הוו תמן חד סב ציד, אמר להון דלא נחת רביעתא. וכיון דנחת, צדו חד נון ושמו יתיה מאתן ליטרין, ותקילו יתיה ואשכחוניה ש’ ליטרין. יז אמר רבי אלעזר בר רבי שמעון, אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכן. רבי חנינא ברבי עיזקה רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר, שרשי חטה בוקעין בארץ חמשים אמה. שרשי תאנה בוקעים בצור. אמר רבי לוי כך הוא כדקא אמרת, לפי חסומה. וחרוב ושקמה אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותה, מאי טעמא (ישעיה כז, ג): אני ה’ נצרה לרגעים אשקנה, אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהמטר יורד הוא עושה פנים לאדמה. פרשה יד א וייצר ה’ אלהים (בראשית ב, ז,) כתיב (משלי כט, ד): מלך במשפט יעמיד ארץ וגו,’ מלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים. (משלי כט, ד): ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, ונקראת חלה תרומה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתכם וגו,’ אמר רבי יוסי בן קצרתה, כאשה הזאת שהיא משקשקת עסתה במים והגבהת חלתה מבנתים, כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ וגו,’ ואחר כך וייצר ה’ אלהים וגו’. ב וייצר שני יצירות, יצירה לאדם ויצירה לחוה. יצירה לשבעה, ויצירה לתשעה. רב הונא אמר נוצר לשבעה ונולד לשמונה או לתשעה, חי. נוצר לתשעה ונולד לשמונה, אינו חי. קל וחמר לשבעה. בעון קמיה דרבי אבהו, מנין שהנוצר לשבעה חי, אמר להון מדידכון אנא ממטי לכון, זיט”א אפט”א, איט”א אוכט”א. !ג וייצר שתי יצירות, יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אליעזר, ברא בו ד’ בריות מלמעלן וד’ מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, מטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר, ומבין, ורואה, כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדויי אמר בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם ובדמות, ואינן פרין ורבין. והתחתונים, פרין ורבין ולא נבראו בצלם ודמות. אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים. אמר רבי תפדויי בשם רבי אחא, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני בורא אותו מן העליונים, הוא חי ואינו מת, מן התחתונים, הוא מת ואינו חי, אלא הריני בוראו מאלו ומאלו, ואם יחטא ימות, ואם לאו יחיה. ד וייצר, שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. שאלו היה לבהמה ב’ יצרים, כיון שהיתה רואה סכין ביד אדם לשחטה היתה מפחדת ומתה, והרי אדם יש לו ב’ יצרים, אמר רבי חנינא בר אידא (זכריה יב, א): ויצר רוח אדם בקרבו, מלמד שנפשו של אדם צרורה בקרבו, אלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה עליו היה שומטה ומשליכה. ה וייצר ב’ יצירות, יצירה בעולם הזה, ויצירה לעולם הבא. בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבוא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל (יחזקאל לז, ח): ראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה. אמר רבי יונתן אין למדין ממתי יחזקאל. ולמה היו מתי יחזקאל דומים, לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון. בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה, כך יצירתו בעולם הבא. בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבוא מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, שכן איוב אומר (איוב י, י): הלא כחלב תתיכני. התכתני, אין כתיב כאן אלא תתיכני. וכגבנה הקפאתני, אין כתיב כאן אלא תקפיאני. (איוב י, יא): עור ובשר הלבשתני, אין כתיב כאן, אלא תלבישני. ובעצמות וגידים סוככתני, אין כתיב כאן, אלא תשככני, לקערה שהיא מלאה חלב עד שלא נתן מסו בתוכו, החלב רופף, משנתן לתוכה מסו, הרי החלב קפוי ועומד, הוא שאיוב אמר: הלא כחלב תתיכני וגו’ עור ובשר וגו’ (איוב י, יב): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. ו את האדם (בראשית ב, ז,) בזכותו של אברהם, אמר רבי לוי (יהושע יד, טו): האדם הגדול בענקים, זה אברהם. למה קורא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קדם לאדם הראשון, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן תחתיו. אמר רבי אבא בר כהנא בנהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת, היכן הוא נותנה לא באמצע טרקלין כדי שתסבל קורות שלפניה וקורות שלאחריה, כך למה ברא הקדוש ברוך הוא את אברהם באמצע הדורות, כדי שיסבל דורות שלפניו והדורות שלאחריו. אמר רבי לוי מכניסין את המתקנת לבית של מקלקלת, ואין מכניסין את המקלקלת לביתה של מתקנת. ז עפר, רבי יהודה בר סימון אומר, עופר עולם על מליאתו נברא. אמר רבי אלעזר בר שמעון אף חוה על מליאתה נבראת. אמר רבי יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. רבי הונא אמר עפר זכר, אדמה נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין. מעשה באחד בצפורי שמת בנו, אית דאמרי מינאי הוה יתיב גביה, סלק רבי יוסי בר חלפתא למחמי ליה אנפין, חמתיה יתיב ושחיק, אמר ליה למה אתה שחיק, אמר ליה אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין, לא כך כתיב (תהלים ב, ט): ככלי יוצר תנפצם, אתמהא. אמר ליה כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשרו באור. זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא. אמר ליה על ידי שהוא עשוי בנפיחה. אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן, אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזר. ח מן האדמה (בראשית ב, ז,) רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר (שמות כ, כז): מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו והלואי יעמד. ויפח באפיו (בראשית ב, ז,) מלמד שהעמידו גלם מן הארץ ועד הרקיע, וזרק בו את הנשמה, לפי שבעולם הזה בנפיחה, לפיכך מת, אבל לעתיד בנתינה, שנאמר (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם. ט חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב, כג): כי הדם הוא הנפש. רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג, כא): מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה. נשמה, זו האופיא, דבריתא אמרין האופיתא טבא. חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף. הדא הוא דכתיב (איוב לד, יד): אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף, רבי יהושע בר נחמיה ורבנן, רבי יהושע בר נחמיה אמר אם ישים אלהים לבו על האדם הזה, רוחו כבר היה בידו (שנאמר): ונשמתו אליו יאסף בגופו כבר יגוע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות. רבנן אומרים אם ישים אלהים לבו לאדם הזה רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסף למעלה כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות, הדא הוא דכתיב (משלי כ, כז): נר ה’ נשמת אדם. רבי ביסני ורבי אחא ורבי יוחנן בשם רבי מאיר אומרים, הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. רבי לוי בשם רבי חנינא אמר, על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, מה טעם (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה, כל הנשימה תהלל יה. י ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב, ז,) רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו. רב הונא אמר עשאו עבד מכרן בפני עצמו, דאי לא לעי לא נגיס. הוא דעתיה דרבי חנינא דאמר (איכה א, יד): נתנני ה’ בידי לא אוכל קום, לעי באורייתא בלילא וביממא לא מטי. רבי שמואל חתניה דרבי חנינא חברהון דרבנן אמר, כאן הוא עושה נשמה נפש, ולהלן הוא עושה נשמה רוח, מנין לתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר חיים חיים לגזרה שוה. פרשה טו א ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב, ח,) דבי רבי ינאי אמרין, למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן, שמתחלת בריתה היא צריכה כוון. קדם עד שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכון את רוחותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, טז): ישבעו עצי ה’ ארזי לבנון אשר נטע, אמר רבי חנינא כקרני חגבים היו, ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן בתוך גן עדן. ישבעו עצי ה’ וגו,’ אמר רבי חנינא, ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם. ישבעו מטעתן. אמר רבי יוחנן לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצרך בית המקדש, הדא הוא דכתיב: ישבעו עצי ה’ ארזי לבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש, האיך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנון. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר עשרים וארבעה מיני ארזים הם, ואין לך משבחים מכלם אלא שבעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה וגו’. רבי אחא אמר ג’ ברוש, ברתא. תדהר, אדרא. תאשור, פקסינון. ולמה קורא אותו תאשור, שהוא מאשר מכלן. הוסיפו עליהן עוד שלשה, אלונים, ארמונים, אלמגים. אלונים, בלוטין. ארמונים, דלבון. אלמגים, אלום. ב גן בעדן, רבי יהודה ורבי יוסי, רבי יהודה אומר, גן, גדול מעדן, שנאמר (יחזקאל לא, ט): ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים. ורבי יוסי אומר, עדן, גדולה מגן, שנאמר: ויטע ה’ אלהים גן בעדן. והכתיב (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות, על דעתיה דרבי יוסי מתמצית בית כור תרקב שותה. על דעתיה דרבי יהודה כפיגי שהיא נתונה בגנה, ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות, ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד, אמר רבי חנין דצפורי האיר הקדוש ברוך הוא עינו של רבי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גביו, ואיזה זה (ישעיה נא, ג): וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה’. ג מקדם, אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור קדם לבריתו של עולם, ואינו אלא קדם לאדם הראשון. אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי, הדא הוא דכתיב (תהלים עד, יב): ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ, ראו פעלא טבא שהתקין הקדוש ברוך הוא שכרי עד שלא עמדתי לפעל. ד וישם שם (בראשית ב, ח,) רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר עלה אותו, היך מה דאת אמר (דברים יז, טו): שום תשים עליך מלך. רבי נחמיה אמר פתה אותו, למלך שעשה סעודה והזמין אורח, כך הזמין הקדוש ברוך הוא את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ב): אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. שבתי, בתוך גן עדן. וקומי, טירופי מתוכה. בנתה לרעי מרחוק, באיזה זכות יעצת לבראני, בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב (ישעיה מו, יא): קרא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי. ה וישם שם, היך מה דאת אמר (דברי הימים ב ה, ט): ויהי שם עד היום הזה, אמר רבי לוי ובלבד ביצירה זו. אמר רבי יצחק בר מריון כתיב (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים וגו,’ בוראן משבחן ומי מגנן, בוראן מקלסן ומי יתן בהם דפי, אלא נאים ומשבחין הם, אלה תולדות השמים. ו ויצמח ה’ אלהים מן האדמה (בראשית ב, ט,) תני עץ שהוא פוסה על פני כל החיים. אמר רבי יהודה בר אלעאי, עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו. רבי יודן בשם רבי יהודה בר אלעאי לא סוף דבר נופו מהלך חמש מאות שנה, אלא אפלו קורתו מהלך חמש מאות שנה. ז מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, רבי מאיר אומר חטים היו, כד לא הוה בר נש דעה אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פתא דחטי מן יומוי. רבי שמואל בר רבי יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר ליה אפשר חטים היו, אמר לו הן. אמר ליה והכתיב עץ, אמר ליה מתמרות היו כארזי לבנון. אמר רבי יעקב בר אחא אתפלגון רבי נחמיה ורבנן, רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ. ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. לפת, תרין אמוראין פליגי, רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי, חד אמר לפת לא פת היתה, וחורנה אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה, כרבי נחמיה, אתמהא. אלא שלא לערב את האותיות. רבי יהודה בר אלעאי אמר, ענבים היו, שנאמר (דברים לב, לב לג): ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו, אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם. רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ וגו,’ אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. רבי יוסי אומר תאנים היו, דבר למד מענינו, משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין, והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לגן עדן, והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו, ומה היו אומרים לו, אמר רבי ברכיה הא גנב דגנב דעתיה דבריה, הדא הוא דכתיב (תהלים לו, יב): אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו, (תהלים לו, יב): ויד רשעים אל תנדני, לא תיסב ממני עלה. אבל תאנה שאכל מפרותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, מה היתה אותה התאנה, רבי אבין אמר ברת שבע דאמטית שבעת ימי אבלא לעלמא. רבי יהושע דסכנין בשם ר”א אמר ברת אליתא, דאמטית אליתא לעלמא. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, חס ושלום לא גלה הקדוש ברוך הוא אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו. ראה מה כתיב (ויקרא כ, טז): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו,’ אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה, אתמהא. פרשה טז א ונהר יצא מעדן להשקות את הגן (בראשית ב, י,) רבי סימון פתח (איוב יד, כ): תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, תקף שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, לנצח, לעולם היה. ויהלך, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו. רבי סימון אמר (איוב יב, יג): עמו חכמה וגבורה, בשעה שהיה משלם לבוראו ארבעה ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת, ואלו הן ארבעה ראשי נהרות, ונהר יצא מעדן להשקות את הגן וגו’. ב שם האחד פישון (בראשית ב, יא,) שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכין בשפי, הוא הסבב את כל ארץ החוילה, עדין לא היתה חוילה ואת אומר הוא הסבב, אתמהא, אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. אשר שם הזהב, זהב ודאי. וזהב הארץ ההוא טוב (בראשית ב, יב,) אמר רבי יצחק טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתי. אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא לעולמו, אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות. אמר ריש לקיש לא היה עולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא בשביל בית המקדש, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, היך מה דאת אמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנון. שם הבדלח ואבן השהם (בראשית ב, יב,) אמר רבי איבו את סבור כבדלח הזה של פטמים, יגיד עליו רעו (במדבר יא, ז): ועינו כעין הבדלח, מה זה אבן טובה, אף זה אבן טובה. ג ושם הנהר השני גיחון וגו’ (בראשית ב, יג,) עדין לא עמד כוש, והוא אומר: את כל ארץ כוש, אתמהא. אלא (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית. ושם הנהר השלישי חדקל (בראשית ב, יד,) שהוא חד. פרת אותינטין של נהרות. רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (דניאל ח, ג): אובל, אותינטין של נהרות, והכתיב (דניאל י, ד): ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה שני חלומות, אחד בחדקל ואחד באובל, וחדקל גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול, והלוא הוא בבריתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (דברים ד, ז): כי מי גוי גדול אשר לו אלהים, משל הדיוט אומר עבדא דמלכא, מלכא. הדבק לשיחין וישחון לך. רב אמר לחיא בריה בנה לי בית בארץ ישראל, אמר ליה להיכן, אמר ליה אעברת נהרא בנה. שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל, ואי זו זו תרבקנה. רבי יהודה ורבי הונא, רבי יודן אמר הוא פרת, והוא (יחזקאל א, א): נהר כבר. פרת, שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות. פרת שמימיו פרין ורבין. פרת שמפרש והולך עד שכלה במגריפה. כבר שמימיו כלין. כבר שפרותיו גסין ואינן יורדין בכברה. רבי הונא אמר כבר בפני עצמו, פרת בפני עצמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אומרים לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם איני צריך מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק, והיא עומדת לשלשה ימים. אומרים לחדקל למה קולך הולך, אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה. אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, אמרו להם אין אנו צריכים, פרותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך, אמרו להם הלואי נשמע קולנו ונראה. אמר רב הונא לא משום הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהם כבדים בפרותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפרותיהם קולן הולך, הדא הוא דכתיב (ישעיה ז, ב): וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו’. ד אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס תרעלה לאמות ממקום שהדין יוצא, מאי טעמא (בראשית ב, י): ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד, והיה לארבעה נהרים אין כתיב כאן, אלא לארבעה ראשים, אלו ארבעה גליות כנגד ארבעה ראשים. (בראשית ב, יא): שם האחד פישון, זו בבל, על שם (חבקוק א, ח): ופשו פרשיו. הוא הסבב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (תהלים מב, ו): הוחלי לאלהים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, שהן נחמדין מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. שם הבדלח ואבן השהם וגו,’ מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. ושם הנהר השני גיחון, זו מדי שהיה המן שף עמה כנחש, על שם (בראשית ג, יד): על גחנך תלך. חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אמר רב הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין ובפנקיסין ובלשון. רב הונא בשם רב אחא אמר, כל המלכיות נקראו על שם אשור, על שם שהם מתעשרות מישראל. אמר רבי יוסי בר חנינא כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהם מתנאות מישראל. אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל. והנהר הרביעי הוא פרת, זו אדום. פרת, שהפרה והצירה לבניו [נ”א לפניו]. פרת, שפרה ורבה מברכתו של זקן. פרת, שאני עתיד להפרע לה. פרת, על שם סופה (ישעיה סג, ג): פורה דרכתי לבדי וגו’. ה ויקח ה’ אלהים את האדם וגו’ (בראשית ב, טו,) רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר עלה אותו, היך מה דאת אמר (ישעיה יד, ב): ולקחום עמים והביאום וגו’. רבי נחמיה אמר פתה אותו, היך מה דאת אמר (הושע יד, ג): קחו עמכם דברים ושובו אל ה’ וגו’. וינחהו, רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר הניח לו והגן עליו ועדנו מכל אילני גן עדן. רבי ברכיה אמר להניחו ולהגן עליו ולעדנו מכל אילני גן עדן. וינחהו, נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר (שמות כ, יא): וינח ביום השביעי. לעבדה, (שמות כ, ט): ששת ימים תעבד. ולשמרה, (דברים ה, יב): שמור את יום השבת לקדשו. דבר אחר לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות, שנאמר (שמות ג, יב): תעבדון את האלהים, וכתיב (במדבר כח, ב): תשמרו להקריב לי במועדו. ו ויצו ה’ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב, טז,) רבי לוי אמר צוהו על שש מצוות, ויצו, על עבודת כוכבים, היך מה דאת אמר (הושע ה, יא): כי הואיל הלך אחרי צו. ה,’ על ברכת השם, כמה דאת אמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה’. אלהים, אלו הדינין, שנאמר (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל. על האדם, זו שפיכת דמים, שנאמר (בראשית ט, ו): שפך דם האדם. לאמר, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה ג, א): לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו’. מכל עץ הגן אכל, צוהו על הגזל. רבנן פתרין ליה כל ענינא, ויצו ה’ אלהים, רחמן אני ודין אני להפרע. אלהים, אמר לו אלהים אני, נהג בי כאלוה, שלא תקללני, כמה דכתיב: אלהים לא תקלל. גלוי עריות מנין (בראשית ב, כד): ודבק באשתו ולא באשת חברו, ולא בזכר, ולא בבהמה. אכל תאכל, אמר רבי יעקב דכפר חנין מתי יתכשר לאכילה משתשחט, רמז לו על אבר מן החי. מות תמות, מיתה לאדם, מיתה לחוה, מיתה לו, מיתה לתולדותיו. פרשה יז א ויאמר ה’ אלהים לא טוב היות (בראשית ב, יח,) תנינן בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן (בראשית א, א): בראשית (בראשית א, ב): ורוח אלהים מרחפת (בראשית א, ג): ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א, ו): ויאמר אלהים יהי רקיע (בראשית א, ט): ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א, יא): ויאמר אלהים תדשא הארץ (בראשית א, יד): ויאמר אלהים יהי מארת (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם. מנחם בר יוסי מוציא ורוח אלהים מרחפת, ומביא ויאמר ה’ אלהים לא טוב היות האדם. אמר רבי יעקב בן קורשאי מאמר נתן לרוח בפני עצמה. ב לא טוב, תני רבי יעקב כל שאין לו אשה, שרוי בלא טובה בלא עזר בלא שמחה בלא ברכה בלא כפרה. בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, שנאמר (דברים יד, כו): ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, (ויקרא טז, יא): וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה (יחזקאל מד, ל): להניח ברכה אל ביתך. רבי סימון בשם רבי. יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום, שנאמר (שמואל א כה, ו): ואתה שלום וביתך שלום. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט, ט): ראה חיים עם אשה אשר אהבת. רבי חיא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר (בראשית ה, ב): ויברך אתם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם. ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט, ו): כי בצלם אלהים עשה את האדם, מה כתיב אחריו (בראשית ט, ז): ואתם פרו ורבו. ג אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, ואם לאו כנגדו. אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה, כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי, ואם לאו, כאשתו של רבי יוסי הגלילי. רבי יוסי הוה ליה אנתתא בישא, והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך. אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה, דמן חסלין אמר ליה משגח רבי ואנן סלקין בביתא, אמר ליה אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה, צפה בההיא קדרה, אמר לה אית בההיא קדרה כלום, אמרה ליה אית פרפריין, אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע רבי אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, אמר ליה רבי לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחנן בגוה פרגיין, אמר ליה מעשה נסים הן. מן דחסלין אמר ליה רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרתך. אמר ליה פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה. אמר ליה אנן יהבינן לה פורנא ושבקית מינך. עבדון ליה כן פסק לה פורנא ושבק יתה מיניה ואסבון יתיה אתתא אחרא טבא מינה, גרמון חובין דההיא אתתא ואזלת ואתנסבית לסנטרין דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליו ואתעור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיא דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא אמר לה למה את לא מובלת לי לשכונתיה דרבי יוסי הגלילי, דאנא שמע דההוא עביד מצוה. אמרת ליה משבקתיה אנא, ולית בי דלחמי סבר אפוהי. חד זמן אתון קרון בשכונתיה דרבי יוסי, ארגיש בה יום קדמוי, ויום תנין ושרי מחי לה, ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא, אודיק רבי יוסי לקלהון וחמהון מתבזין בגו שוקא, אמר ליה את מחי לה, אמר ליה כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מני, כיון דשמע רבי יוסי כן נסביהון ויהיב יתהון בחדא ביתא מן דידיה, והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון, על שם (ישעיה נח, ז): ומבשרך לא תתעלם. ד ויצר ה’ אלהים מן האדמה (בראשית ב, יט,) בעון קומי רבי יוחנן בן זכאי, כתיב (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה, ומה תלמוד לומר ויצר ה’ אלהים מן האדמה כל חית השדה, אמר להן להלן לבריאה, וכאן לכבוש, היאך מה דאת אמר (דברים ב, יט): כי תצור אל עיר ימים רבים, אמר רבי אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן (בראשית א, כו): נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרבה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל, ואתה מה שמך, אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, אמר לו לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך. אמר רבי אחא (ישעיה מב, ח): אני ה’ הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, (בראשית ב, כ): ולאדם לא מצא עזר כנגדו, אתמהא, ולמה לא בראה לו תחלה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד לקרות עליה תגר, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה, מיד (בראשית ב, כא): ויפל ה’ אלהים תרדמה וגו’. ה ויפל ה’ אלהים תרדמה (בראשית ב, כא,) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שנה, דמך ליה ולא לעי באוריתא, ולא עביד עבידתא. רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שנה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה. תרדמת שנה ויפל ה’ אלהים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה (בראשית טו, יב): ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטה (שמואל א כו, יב): אין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה’ נפלה עליהם. רבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט, י): כי נסך עליכם ה’ רוח תרדמה. רבי חנינא בר יצחק אמר שלש נובלות הן, נובלת מיתה, שנה. נובלת נבואה, חלום. נובלת העולם הבא, שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין, נובלת אורה של מעלה, גלגל חמה. נובלת חכמה של מעלה, תורה. ו ויקח אחת מצלעתיו (בראשית ב, כא,) רבי שמואל בר נחמן אמר מן סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן. ושמואל אמר עלעא חדא מבין שתי צלעותיו נטל, תחתיה אין כתיב כאן, אלא (בראשית ב, כא): תחתנה. אמר רבי חנינא בריה דרב אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ”ך, כיון שנבראת נברא שטן עמה, ואם יאמר לך אדם (בראשית ב, יא יג): הוא הסובב, תאמר לו בנהרות הכתוב מדבר. אמר רבי חנינא בר יצחק, עשה הקדוש ברוך הוא נוי לתחתיתו כדי שלא יהא מתבזה כבהמה. רבי אמי ורבי ינאי חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יצטער כשהוא יושב. וחרנא אמר עשה לו כסתות. רבי לוי ורבי אמי חד אמר עשה לו קבורה, וחד אמר עשה לו תכריכין. ז מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו, למה בגנבה, אמר לה משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה לטרא של זהב בפרהסיא, זו גנבה. אמרה לו, למה במטמוניות, ואמר לה בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם שניה. אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמוני. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה. ח שאלו את רבי יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, ואשה יוצאת פניה למעלה, אמר להם האיש מביט למקום בריתו, ואשה מבטת למקום בריתה. ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם, אמר להם אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, אמר להם משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות, אמר להן אדם נברא מאדמה וכיון שאתה נותן עליה טפה של מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם ואפלו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה. ומפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש, אמר להן משל למה הדבר דומה לאחד שאבד אבדה הוא מבקש אבדתו ואבדתו אינה מבקשתו. ומפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש, אמר להם דומה לאחד שהיה בידו פקדון ומבקש אדם נאמן שיפקידנו אצלו. ומפני מה האיש יוצא ראשו מגלה והאשה ראשה מכסה, אמר להן לאחד שעבר עברה והוא מתביש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה, אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה, הדא הוא דכתיב (איוב כא, לג): ואחריו כל אדם ימשוך. ומפני מה נתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נדה. ומפני מה נתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך נתן לה מצות חלה. ומפני מה נתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך נתן לה מצות נר שבת. פרשה יח א ויבן ה’ אלהים את הצלע, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר נתן בה בינה יותר מן האיש, דתנינן בת י”א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י”ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י”ב, אבל לזכר בן י”ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י”ג נדריו קיימין ובודקין כל י”ג. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר אית דמחלפין, דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם. רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה והוא תני לה בשם רבי שמעון בן יוחאי, קשטה ככלה ואחר כך הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעיתא בניתא. אמר רבי חמא בר חנינא את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו, אלא משקשטה בכ”ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וגו’. רבנן ורבי שמעון בן לקיש, רבנן אמרי עשר, ורבי שמעון אמר י”א. רבי חמא בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין כלל ופרט, עשה את הכלל מוספת לפרט והכל בכלל, כל אבן יקרה מסכתך כלל, אדם פטדה ויהלם תרשיש וגו’ פרט, הכל בכלל. כל אבן יקרה מסכתך, רבי לוי ורבי סימון, חד אמר ט’ וחד אמר י,’ מאן דאמר עשר, כרבנן, ומאן דאמר ט’ הדין דהב דהכא לית הוא חפה. רבי אחא בר חנינא אמר עשה כתלים של זהב, ובתי קריות של אבנים טובות ומרגליות. רבי אלעזר בר ביסנא בשם רבי אחא אמר אפלו קורקוסים של זהב עשה לו. ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר (בראשית ב, כב): ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה, אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה, לא מן העין שלא תהא סקרנית, ולא מן האזן שלא תהא ציתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב שלא תהא קנתנית, ולא מן היד שלא תהא ממשמשנית, ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית, אלא ממקום שהוא צנוע באדם, אפלו בשעה שאדם עומד ערום אותו המקום מכסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה תהא אשה צנועה אשה צנועה, אף על פי כן (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי, לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה יג, טז): ותלכנה נטויות גרון, ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (ישעיה יג, טז): ומסקרות עינים, ולא מן האזן, והרי היא ציתנית, שנאמר (בראשית יח, י): ושרה שומעת פתח האהל, ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (ישעיה ל, א): ותקנא רחל באחותה, ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (ישעיה לא, יט): ותגנב רחל את התרפים, ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (ישעיה לד, א): ותצא דינה. ג רב חסדא אמר בנה בה מגורות יותר מן האיש, רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, כדי שתהא מקבלת עברים. (בראשית ב, כב): ויבאה אל האדם, אמר רבי אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה. ד ויאמר האדם זאת הפעם (בראשית ב, כג,) רבי יהודה בר רבי אמר, בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם, והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שניה, הדא הוא דכתיב: זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם, זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, היך מה דאת אמר (שמות כח, לד): פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כלה. בעון קומי רבי שמעון בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם, וזו מיגעת את האדם, אמר להם שמתחלת בריתה אינה אלא בחלום, שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי. אמר רבי תנחומא נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי. לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, מכאן שנתנה התורה בלשון הקדש. רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי כשם שנתנה תורה בלשון הקדש כך נברא העולם בלשון הקדש, שמעת מימיך אומר גיני גיניא אנתרופי אנתרופא, גברא גברתא, אלא איש ואשה, למה, שהלשון הזה נופל על הלשון הזה. ה על כן יעזב איש (בראשית ב, כד,) תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם, יוציא, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקים, שאין אב לעובד כוכבים. אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ, יב): וגם אמנה אחתי בת אבי היא וגו,’ אמר להן בשיטתן השיבן. אתיב להון רבי מאיר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, אמר רבי יוחנן ופשטו ליה על כן יעזב איש את אביו ואת אמו הסמוך לאביו הסמוך לאמו. אתיב רבי אבהו והכתיב (שמות ו, כ): ויקח עמרם את יוכבד דדתו, אמר רבי שמעון בריה דרבי אבהו מעתה אפלו כבני נח לא היו ישראל נוהגים קדם מתן תורה, אתמהא. אמר רבי לוי ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו,’ הסמוך לו מאביו הסמוך לו מאמו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר בני נח על הנשואות חיבין ועל הארוסות פטורין. רבי יונה בשם רבי שמואל אמר זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חיב משום בעולת בעל, וכי נתכון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ומנין שאין להם גרושין, רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן אמר שאין להם גרושין או ששניהם מגרשין זה את זה. אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורון. תני רבי חיא עובד כוכבים שגרש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגירו, איני קורא עליו (דברים כד, ד): לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו,’ רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אמר בכל ספר מלאכי כתיב ה’ צבאות, ובכאן כתיב אלהי ישראל, שנאמר (מלאכי ב, טז): כי שנא שלח אמר ה’ אלהי ישראל, כביכול לא יחול שמו אלא על ישראל בלבד. אמר רבי חגי בשעה שעלו ישראל מן הגולה, נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם ונשאו נשים עמוניות, והיו מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר (מלאכי ב, יג): וזאת שנית תעשו, שניה לשטים. (מלאכי ב, יג): כסות דמעה את מזבח ה’ בכי ואנקה, אמר הקדוש ברוך הוא מאן קבל מהם, בכי ואנקה, משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, אתמהא. ומנין שהן מזהרין על גלוי עריות כישראל, שנאמר (בראשית ב, כד): ודבק באשתו, ולא באשת חברו, ולא בזכור, ולא בבהמה. רבי שמואל ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חיב מיתה. אמר רבי אסי כל אסור שכתוב בבני נח לא בעשה, ולא בלא תעשה, אלא במיתה, והיאך עבידא (בראשית ב, כד): ודבק באשתו והיו לבשר אחד למקום ששניהם עושים בשר אחד. ו ויהיו שניהם ערומים (בראשית ב, כה,) אמר רבי אליעזר שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות ואלו הן, אדם, וישראל, וסיסרא. אדם, שנאמר (בראשית ב, כה): ולא יתבוששו, לא באו שש שעות והוא בשלותו. וישראל, שנאמר (שמות לב, א): וירא העם כי בשש משה, כי באו שש שעות ולא בא משה. סיסרא, שנאמר (שופטים ה, כח): מדוע בשש רכבו לבוא, בכל יום היה למוד לבוא בשלש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא, הוי ולא יתבוששו. והנחש היה ערום (בראשית ג, א,) לא היה צריך קרא לומר אלא (בראשית ג, כא): ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו וגו,’ אמר רבי יהושע בן קרחה להודיעך מאי זו חטיה קפץ עליהם אותו הרשע, מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאוה לה. אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש. פרשה יט א והנחש היה ערום (בראשית ג, א,) כתיב (קהלת א, יח): כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, על ידי שאדם מרבה עליו חכמה הוא מרבה עליו כעס, ועל ידי שהוא מוסיף דעת הוא מוסיף עליו מכאוב, אמר שלמה על ידי שהרביתי עלי חכמה הרביתי עלי כעס, ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי עלי מכאוב, שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, כמה חככים באה עליו, והיכן הן יסורין מצויין, על בני אדם. רב אמר אין תלמיד חכם צריך התראה, אמר רבי יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן אם מתפחמין קמעא הן אבודין, אבל כלי פשתן הארבליין, כמה הן וכמה דמיהם. תני רבי ישמעאל לפום גמלא שחנא, בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין לקפילין, חד אמר אייתי קופר צלי, ופתא נקיה, וחמר טב. וחד אמר אייתי פתא ותרדין. דין אכל ומתנזק, ודין אכל ולא מתנזק, הוי על דין היא רבה ועל אוחרן לית היא רבה. תני בשם רבי מאיר, לפי גדלתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. רבי הושעיא רבה אמר דקרטים היה עומד כקנה ורגלים היו לו. רבי ירמיה בן אלעזר אמר אפיקורס היה. רבי שמעון בן אלעזר אמר כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרגמטיא בידו והיה הולך ובא. ב ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים (בראשית ג, א,) אמר רבי חנינא בן סנסן ארבעה הן שפתחו באף ונאבדו באף, ואלו הן, נחש, ושר האופים, ועדת קרח, והמן. נחש (בראשית ג, א): ויאמר אל האשה אף. שר האופים (בראשית מ, טז): אף אני בחלומי. עדת קרח (במדבר טז, יד): אף לא אל ארץ. המן (אסתר ה, יב): אף לא הביאה אסתר. ג ותאמר האשה אל הנחש (בראשית ג, ב,) והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לו. רבנן אמרי נטלו הקדוש ברוך הוא והחזירו בכל העולם כלו, אמר לו כאן בית נטע, כאן בית זרע, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב, ו): בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, לא ישב אדם הראשון שם. ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו’ ולא תגעו בו (בראשית ג, ג,) הדא הוא דכתיב (משלי ל, ו): אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. תני רבי חיא שלא תעשה את הגדר יותר מן העקר שלא יפל ויקצץ הנטיעות. כך אמר הקדוש ברוך הוא (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו וגו,’ והיא לא אמרה כן, אלא (בראשית ג, ג): אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כיון שראה אותה עוברת לפני העץ נטלה ודחפה עליו, אמר לה הא לא מיתת, כמה דלא מיתת במקרביה, כן לא מיתת במיכליה, אלא (בראשית ג, ה): כי ידע אלהים כי ביום וגו’. ד אמר רבי תנחומא השאלה הזו שאלוני באנטוכיא, אמרתי להם כי יודעים אלהים אין כתיב אלא כי ידע אלהים כי ביום אכלכם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר התחיל אומר דלטוריא על בוראו, אמר מאילן הזה אכל וברא העולם, והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, דכל אינש ואינש סני בר אמנתיה. רבי יהודה ברבי סימון אמר כל שנברא אחר חברו שליט בחברו, שמים בראשון, ורקיע בשני, אינו סובלן, אתמהא. רקיע בשני, ודשאים בשלישי, אינן מספקין את מימיו, דשאים בשלישי, ומאורות ברביעי, אינן מבשלין פרותיו, מאורות ברביעי, ועופות בחמישי. אמר רבי יהודה בר סימון זיז עוף טהור הוא ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלט בכל, קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב וגו,’ ראתה דבריו של נחש. ה רבי יוסי בר זמרא אמר שלשה דברים נאמרו באותו אילן, טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה, ושלשתן נאמרו בפסוק אחד, ותרא האשה כי טוב, מכאן שהוא טוב, וכי תאוה הוא לעינים, מכאן שהוא יפה לעינים, ונחמד העץ להשכיל, מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט, א): משכיל לאיתן האזרחי. ותקח מפריו ותאכל (בראשית ג, ו,) אמר רבי איבו סחטה ענבים ונתנה לו, רבי שמלאי אמר בישוב הדעת באת עליו, אמרה ליה מה אתה סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס, (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה, רבנן אמרי התחילה מיללת עליו בקולה. גם, רבוי, האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הדא הוא דכתיב (איוב כט, יח): וכחול ארבה ימים. דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי, ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו, ומשתיר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי. רבי יודן ברבי שמעון אומר, אלף שנים חי ולבסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים. ו ותפקחנה עיני שניהם (בראשית ג, ז,) וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר, משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, ותפשם במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בוא ואראה לך כמה טובות אבדת, כך הראה להן כמה דורות אבדו. (בראשית ג, ז): וידעו כי עירמם הם, אפלו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה. (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, אמר רבי שמעון בן יוחאי עלה שהביאו תואנה לעולם, ואמר רבי יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ויעשו להם חגרת (בראשית ג, ז,) אמר רבי אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגרת, חגורי חגורות, אסטכיון, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש כך עושין לאשה, צלצלין, קולסין, סכנין. ז וישמעו את קול ה’ אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג, ח,) אמר רבי חלפון שמענו שיש הלוך לקול, שנאמר: וישמעו את קול ה’ אלהים מתהלך בגן, והלוך לאש, שנאמר (שמות ט, כג): ותהלך אש ארצה, אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. עקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, ומצריים בימי אברהם לשביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, עמד אברהם והורידה לששי, עמד יצחק והורידה מן ששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידה מן השני לראשון, עמד משה והורידה מלמעלה למטה. אמר רבי יצחק כתיב (תהלים לז, כט): צדיקים יירשו ארץ וגו,’ ורשעים מה יעשו פורחים באויר, אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ. ח וישמעו, אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו, שמעו קולן של אילנות שהיו אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דבריה. דבר אחר שמעו קולן של מלאכים אומרים ה’ אלהים הולך לאותן שבגן. רבי לוי ורבי יצחק, רבי לוי אמר מת אותו שבגן, רבי יצחק אמר מת הלך לו, אתמהא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לרוח היום, לרוח היום, הריני מחיה לו את היום, כך אמרתי לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אין אתם יודעים אם יום משלי אם יום אחד משלכם, אלא הרי אני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים, והוא חי תשע מאות ושלשים שנה ומניח לבניו שבעים, הדא הוא דכתיב (תהלים צ, י): ימי שנותנו בהם שבעים שנה. לרוח היום, רב אמר לרוח מזרחית דנו, לרוח שהיא עולה עם היום. זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דנו, לרוח שהיא שוקעת עם היום. על דעתיה דרב הקשה עליו, כל שהיום עולה הוא מרתיח. ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו, כל שהיום שוקע הוא צונן. (בראשית ג, ח): ויתחבא האדם ואשתו, אמר רב איבו גרעה קומתו ונעשה של מאה אמה. (בראשית ג, ח): בתוך עץ הגן, אמר רבי לוי רמז לתולדותיו שיהיו נתנין בארונות של עץ. ט ויקרא ה’ אלהים אל האדם (בראשית ג, ט,) איך הוית, אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש, אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן. אמר רבי אבהו בשם רבי חנינא, כתיב (הושע ו, ז): והמה כאדם עברו ברית, המה כאדם הראשון, מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו ועבר על צוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתיו לתוך גן עדן, שנאמר (בראשית ב, טו): ויניחהו בגן עדן. וצויתיו, שנאמר (בראשית ב, טז): ויצו ה’ אלהים על האדם, ועבר על הצווי, שנאמר (בראשית ג, יא): המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר (בראשית ג, כג): וישלחהו ה’ אלהים מגן עדן. ודנתי אותו בגרושין, דכתיב (בראשית ג, כד): ויגרש את האדם. קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה’ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, איכה כתיב. אף בניו הכנסתים לארץ ישראל, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין וקוננתי עליהם איכה. הכנסתים לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ז): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. צויתים, שנאמר (שמות כז, כ): ואתה תצוה את בני ישראל. עברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט, יא): וכל ישראל עברו את תורתך. דנתי אותם בשלוחין, שנאמר (ירמיה טו, א): שלח מעל פני ויצאו. דנתי אותם בגרושין, שנאמר (הושע ט, טו): מביתי אגרשם, קוננתי עליהם איכה, שנאמר (איכה א, א): איכה ישבה. י ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ (בראשית ג, יא,) אמר רבי לוי לשואלת חמץ שנכנסה אצל אשתו של חבר, אמרה לה מה בעלה עושה עמך, אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה, אמרה לה כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לשא אשה אחרת ולתן אותה לה. מה עשתה הושיטה ידה לתוכה, התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחה, אמר לה שמא באותה חבית נגעת, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון המן העץ אשר צויתיך וגו’. יא ויאמר האדם וגו’ (בראשית ג, יב,) ארבעה הן שהקיש הקדוש ברוך הוא על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן, אדם, וקין, ובלעם, וחזקיהו. אדם שנאמר: ויאמר האדם האשה. קין (בראשית ד, ט): ויאמר ה’ אל קין אי הבל וגו’ ויאמר לא ידעתי. בלעם הרשע, שנאמר (במדבר כב, ט י): מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל האלהים וגו’. חזקיהו (מלכים ב כ, יד) (ישעיה לט, ג): מה אמרו האנשים האלה וגו’. אבל יחזקאל מצאו בקי מכלם, שנאמר (יחזקאל לז, ג): בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה’ אלהים אתה ידעת, אמר רבי חנינא בר פפא לצפור שהיתה נתונה ביד ציד, פגע באחד אמר לו זו שבידי מה היא חיה או מתה, אמר לו אי בעית חיה, אי בעית מתה, כך בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר ה’ אלהים אתה ידעת. יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו’ (בראשית ג, יב,) הדא הוא דכתיב (איוב ט, לה): אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי, אמר איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו,’ הוא שמע לדברי אשתו אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי. אמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה, על כן אמר לה (איוב ב, י): כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה ולא נאים בפרענות, אתמהא. (איוב ב, י): בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא. אמר רבי אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואכל, אמר רבי שמעון בן לקיש אדם הראשון לא נטרד מגן עדן עד שחרף וגדף, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ב): ויקו לעשות ענבים ויעש באשים. (בראשית ג, יב): ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל, גירני, חיבני, והטעני. גירני, היך מה דאת אמר (תהלים פט, כג): לא ישיא אויב בו, חיבני, היך מה דאת אמר (דברים כד, י): כי תשה ברעך. הטעני, כמה דאת אמר (דברי הימים ב לב, טו): אל ישיא אתכם חזקיהו. פרשה כ א ויאמר ה’ אלהים אל הנחש וגו’ (בראשית ג, יד,) (תהלים קמ, יב): איש לשון בל יכון בארץ וגו,’ אמר רבי לוי לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא נוטל את עובדי כוכבים ומורידם לגיהנם, ואומר להם, למה הייתם קונסים את בני, והן אומרים לו מהם ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חברו, והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהנם. דבר אחר, איש לשון, זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו. בל יכון בארץ, על גחנך. איש חמס רע יצודנו, למדחפה אין כתיב כאן, אלא למדחפת, אדם נתקלל, וחוה נתקללה, ונחש נתקלל. ב ויאמר ה’ אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו,’ (משלי טז, כח): איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש תהפכות, זה הנחש שהפך דברים על בוראו. ונרגן, שרגן דברים על בוראו, ואמר (בראשית ג, ד): לא מות תמתון. מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל. ויאמר ה’ אלהים אל הנחש וגו,’ עם אדם נשא ונתן, עם חוה נשא ונתן, ועם נחש לא נשא ונתן, אלא אמר הקדוש ברוך הוא נחש זה רשע בעל תשובות, ואם אומר אני לו עכשו הוא אומר לי, אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוויך והלכו להם אחר צוויי, אלא קפץ עליו ופסק לו את דינו. ג ויאמר ה’ אלהים אל הנחש כי עשית זאת, תני רבי חיא בגדלה מתחילים מן הגדול, ובקלקלה מתחילים מן הקטן. בגדלה מתחילים מן הגדול, שנאמר (ויקרא י, ו): ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר. בקלקלה מתחילין מן הקטן, שנאמר: ויאמר ה’ אלהים אל הנחש, (בראשית ג, טז): אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך, (בראשית ג, יז): ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, מלמד שמתחלה נתקלל נחש, ואחר כך נתקללה חוה, ואחר כך נתקלל אדם. הכל משמשין פנים כנגד ערף, חוץ משתים שמשמשין אחור כנגד אחור, גמל וכלב, וחוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, מפני שהשכינה דברה עמהם, ואלו הן, אדם, נחש, ודג. אדם, שנאמר: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. נחש, ויאמר ה’ אלהים אל הנחש. דג (יונה ב, יא): ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה. ד כי עשית זאת (בראשית ג, יד,) אמר רבי הושעיא בשביל זו, כל פעלה שלך לא בשביל זו. אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי הושעיא מתחלת הספר ועד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנדון בסנהדרין שלמה. רבי הושעיא דסכנין בשם רבי לוי, אררו בצרעת. הלין סלעיא דביה צרען אינון. אמר רבי אלעזר ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חברו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה, כך ארור אתה מכל הבהמה כל שכן מכל חית השדה. תני בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים, בהמה גסה טמאה יולדת לשנים עשר חדשים, בהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, והכלב לחמשים יום, והחתול לחמשים ושנים, והחזיר לששים יום, והנמיה לשבעים יום, הצבי והשועל לששה חדשים, ושאר כל השרצים לששה חדשים, והארי והדב והנמר והפיל והקוף, הקפוד לשלש שנים, והנחש לשבע שנים, והאפעה לשבעים שנה. פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד, כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי, שאל את רבן גמליאל אמר לו לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבו, ונתכרכמו פניו, פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו למה פניך חולנית, אמר לו שאלה אחת נשאלתי ולא יכלתי להשיבו, אמר לו מה היא, אמר לכמה נחש מוליד, אמר לו לשבע שנים, אמר לו מנא לך, אמר לו הכלב חיה טמאה ומוליד לחמישים יום, ובהמה טמאה יולדת לשנים עשר חדש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה, התחיל מטיח ראשו לכתל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד. ה על גחנך תלך (בראשית ג, יד,) בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד ממנה, שנאמר (ירמיה מו, כב): קולה כנחש ילך, רבי יודן ורבי הונא, חד מנהון אמר אתה גרמת לבריות שיהו מהלכי גחונים על מתיהם, אף אתה על גחנך תלך. אמר רבי אליעזר אף קללתו של הקדוש ברוך הוא יש בה ברכה, אמר אלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחנך תלך, היאך היה בורח לכתל ונכנס לחר ונצל. (בראשית ג, יד): ועפר תאכל כל ימי חייך, אמר רבי חילפאי לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל. אמר רבי לוי לעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים, נחש שנאמר (ישעיה סה, כה): ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגו,’ גבעונים (יחזקאל מח, יט): והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, רבי אסי ורבי הושעיא בשם רבי אחא אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם, ואתה לא בקשת, על גחנך תלך. אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם, ואתה לא בקשת, ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרג את האדם ולשא את חוה, ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי מה שבקש לא נתן לו, ומה שבידו נטל ממנו. וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ובדואג ואחיתפל וגיחזי ואבשלום ובאדוניהו ובעזיהו ובהמן, מה שבקשו לא נתן להם, ומה שבידם נטל מהם. ו אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך (בראשית ג, טז,) רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עלה. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה (בראשית יח, טו): ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית טז, יג): ותקרא שם ה’ הדבר אליה, רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך, והכתיב (בראשית כה, כג): ויאמר ה’ לה, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך, רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר על ידי שם. הרבה ארבה עצבונך והרנך, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום, חי. רבי הונא אמר נוצר לתשעה ונולד לשבעה אינו חי, לשמונה אינו חי, נוצר לשבעה ונולד לשמונה, חי, קל וחמר לתשעה. בעון קמיה דרבי אבהו מנין שהנולד לשבעה חי, אמר להן מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט”ה אפט”א, איט”א אוכט”א. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר לעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד, או למאתים שבעים ושנים, או למאתים שבעים ושלש, לתשעה הן ועבוריהן. חיא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב הוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבור, אמר ליה דהא חמרתי בעי למילד ואני מתירא שמא תיצון ותמות, אמר ליה ומה איכפת לך, אמר ליה פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת, פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה, מוספת אינה מוספת על ימות החמה, אמר ליה והכתיב (איוב לט, א ב): הידעת עת לדת יעלי סלע, תספר ירחים תמלאנה, אמר ליה להלן בדקה וכאן בגסה. אמר ליה והא בקרות של אנטונינוס היתה רובעת, והרביעו ממנה בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו, ויש מהם שילדו לאחר זמן. אמר ליה להלן בטהורה וכאן בטמאה. עצבונך, זה צער העבור. והרנך, זה צער העדוי. בעצב, זה צער הנפלים. תלדי, זה צער הלדה. בנים, זה צער גדול בנים. אמר רבי אליעזר בר”ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. ז ואל אישך תשוקתך (בראשית ג, טז,) ארבע תשוקות הן, אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: ואל אישך תשוקתך. אין תשוקתו של יצר הרע אלא על קין וחבריו, שנאמר (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו. אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ, שנאמר (תהלים סה, י): פקדת הארץ ותשקקה, ואין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל, שנאמר (שיר השירים ז, יא): ועלי תשוקתו. דבר אחר, תשוקתו, תשים אנו, ואפלו שאנו תשים אנו מקוים לתשועתו של הקדוש ברוך הוא ומיחדים שמו בכל יום. דבר אחר, ואל אישך תשוקתך, בשעה שהאשה יושבת על המשבר, היא אומרת עוד איני נזקקת לבעלי מעתה, והקדוש ברוך הוא אמר לה תשובי לתשוקתך, תשובי לתשוקת אישך. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי שמעון בן יוחאי אמרו לפי שרפרפה בלבה לפיכך תביא קרבן מרופרף, שתי תרים שני בני יונה. (בראשית ג, טז): והוא ימשל בך, אמר רבי יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד, תלמוד לומר (דברים כד, ו): לא יחבל רחים ורכב. מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו, כיון שבאתה לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקים מה שנאמר: ואל אישך תשוקתך. ח ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג, יז,) רבי שמלאי אומר בישוב הדעת באת עליו, אמרה לו, מה את סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך (קהלת א, ט): אין כל חדש תחת השמש, מה את סבור שאני מתה ואתה יושב לך הטליס (ישעיה מה, יח): לא תהו בראה לשבת יצרה. רבנן אמרין התחילה מיללת עליו בקולה הדא הוא דכתיב: ולאדם אמר כי שמעת לדברי אשתך, אין כתיב כאן, אלא לקול אשתך וגו’. ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא דאמר רבי אבא דעכו אתרוג היה. אשר צויתיך לאמר, מהו לאמר להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות, לא דיך שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואכלו. ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון, יתושין, ופרעושין, וזבובים, ותעלה לך גמל. אמר רבי יצחק אף הוא יש לו בו הנאה שהוא מוכרו ונהנה מדמיו. ט בעצבון תאכלנה (בראשית ג, יז,) אמר רב אסי קשה היא הפרנסה כפלים כלדה, בלדה כתיב: בעצב תלדי בנים, ובפרנסה כתיב: בעצבון תאכלנה. רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמן. רבי אליעזר אמר הקיש גאלה לפרנסה ופרנסה לגאלה, שנאמר (תהלים קלו, כד): ויפרקנו מצרינו, וסמיך ליה (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר, מה גאלה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף גאלה בכל יום. רבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאלה, שהגאלה על ידי מלאך והפרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא. גאלה על ידי מלאך מנין, שנאמר (בראשית מח, טז): המלאך הגאל אתי מכל רע. פרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה, טז): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים, ואומר (תהלים קלו, כה): נתן לחם לכל בשר וגו’. י וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג, יח,) קוץ, זה קנרים, דרדר, אלו עכביות. ויש מחליפין, קוץ, אלו עכביות, דרדר, זה קנרים, שהיא עשויה דרין דרין. (בראשית ג, יח): ואכלת את עשב השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר אלו זכית היתה מעלת לך מכל אילני גן עדן, עכשו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך. אמר רבי נחמיה אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם, עכשו שלא זכית ואכלת את עשב השדה. אמר רבי יצחק על הדורות הללו הוא אומר ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף [על] שדהו ואוכלה עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן הזיעו פניו, אמר מה אני נקשר לאבוס כבהמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל והזיעו פניך תאכל לחם. אמר רבי לוי נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה. (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם, אמר רבי אבהו זה אחד מחמשה דברים שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן: עטוש, וזעה, ושנה, וחלום, וקרי. עטוש מנין, שנאמר (איוב מא, י): עטישתיו תהל אור. וזעה מנין, שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם. שנה מנין, שנאמר (בראשית ג, יג): ישנתי אז ינוח. חלום מנין, שנאמר (ישעיה לח, טז): ותחלימני והחייני. קרי מנין, שנאמר (ישעיה נג, י): יראה זרע יאריך ימים. רבנן דקסרין אמרין אף הלוך מעים בדרך הארץ, מה טעמיה (ישעיה נא, יד): מהר צעה להפתח וגו’. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר ובלבד (ישעיה נא, יד): בל יחסר לחמו. עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו,’ אמר לו קמץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אמר רבי שמעון בן יוחאי מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב. יא ויקרא האדם שם אשתו חוה (בראשית ג, כ,) נתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא. דבר אחר חוה, חוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה. ורבי אחא אמר חויא חוויך ואת חויא דאדם. (בראשית ג, כ): כי הוא היתה אם כל חי, רבי שמעון בן אלעזר אמר עם כל חי. תני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו. רבי סימון אמר אם כל חי, אמן של כל החיים, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידות ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר רוחי דביתא טבן, דרבין עמיה, מאן דאמר אינון בישין, דחכמין יצריה. רוחין דחקלא, מאן דאמר דאינון טבין, דלא חכימין יצריה, ומאן דאמר דאינון בישין, דלא רבין עמיה. יב ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם (בראשית ג, כא,) בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם, רחבים מלמטה וצרין מלמעלה, רבי יצחק רביא אומר חלקים היו כצפרן ונאים כמרגליות. אמר רבי יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. כתנות עור, שהן דבוקים לעור. רבי אלעזר אמר איגיאה, רבי איבו אמר אגנייה, רבי יהושע בן לוי אמר לגאי, רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, רבי שמעון בן לקיש אמר גלי קסינון, ובהם היו בכורות משתמשין, רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו. כתנות עור, כתנות שהן באין מעור, אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ, לפום חילך אכול ופרא מן מה דאת לביש, ויתיר ממה דאת שרי. לפום חילך אכול, (בראשית ב, טז): מכל עץ הגן אכל תאכל. ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו, ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרויין בכל העולם כלו. פרשה כא א ויאמר ה’ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו וגו’ (בראשית ג, כג,) כתיב (דניאל ח, יג): ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר וגו,’ ואשמע אחד, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד. קדוש, כי הכל אומרים לפניו קדוש. מדבר, גזר גזרות קשות על בריותיו, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, רבי הונא לפלניא, תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיתה מחצתו לפנים ממלאכי השרת. (דניאל ח, יג): עד מתי החזון התמיד, גזרה שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא, (דניאל ח, יג): והפשע שמם, כך יהיה פשעו שומם עליו בקבר, (דניאל ח, יג): תת וקדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו, עשויים מרמס לפני מלאך המות. (דניאל ח, יד): ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות וגו,’ רבי עזריה ורבי יונתן בשם רבי יצחק, בכל מקום שיש ערב אין בקר וכל מקום שיש בקר אין ערב, אלא לכשיעשה בקרן של עובדי כוכבים ערב וערבן של ישראל בקר, באותה שעה (דניאל ח, יד): ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקן מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה’ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו. ב הדא הוא דכתיב (משלי כד, ל): על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, אמר רב הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש, וקרוי אדם, ונקרא עצל, מה הניה לו. אלא על שדה איש עצל עברתי, זה אדם הראשון, על כרם אדם חסר לב, זו חוה. אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם (ישעיה מד, יג): כתפארת אדם לשבת בית. (משלי כד, לא): והנה עלה כלו קמשנים, (בראשית ג, יח): וקוץ ודרדר תצמיח לך. (משלי כד, לא): כסו פניו חרלים, (בראשית ג, יט): בזעת אפיך תאכל לחם. (משלי כד, לא): וגדר אבניו נהרסה, (בראשית ג, כג): וישלחהו ה’ מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו, (בראשית ג, כב): ויאמר ה’ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו, הוה כחד ממנו. ג אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע (איוב כ, ו,) אם יעלה לשמים שיאו, רומיה. וראשו לעב יגיע, עד מטי ענניא, אמר רבי יהושע ברבי חנינא ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי אלעזר מלוא כל העולם כלו בראו מן המזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני, מן הצפון לדרום מנין (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, ומנין אף כחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. (איוב כ, ז): כגללו לנצח יאבד, על שגלל מצוה קלה נטרד מגן עדן, (איוב כ, ז): ראיו יאמרו איו, הוא האדם, כיון שטרדו התחיל מקונן עליו ואומר הן האדם וגו’. ד תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו (איוב יד, כ,) תקף שנתן הקדוש ברוך הוא באדם הראשון לנצח, לעולם היה, כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואומר: הן האדם היה כאחד ממנו. ה דרש רבי פפוס הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, אמר ליה רבי עקיבא דיך פפוס, אמר לו מה אתה מקים הן האדם היה כאחד ממנו, אמר לו שנתן לו המקום לפניו שני דרכים, דרך החיים ודרך המות, וברר לו דרך אחרת. רבי יהודה בר סימון אמר כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו, ד): שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד. רבנן אמרי כגבריאל, שנאמר (דניאל י, ה): והנה איש אחד לבוש בדים, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. ריש לקיש אמר כיונה, מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה א, ג): ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה,’ אף זה בורח מלקיים צווי המקום. מה זה לא לן בכבודו, אף זה לא לן כבודו עמו. רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר כאליהו, מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעם טעם מות, היא דעתיה דרבי ברכיה בשם רבי חנין, דאמר כל זמן שהיה אדם היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע. ו ועתה פן ישלח ידו (בראשית ג, כב,) אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י, יב): ועתה ישראל מה ה’ אלהיך וגו,’ והוא אומר פן, ואין פן אלא לאו. אמר הקדוש ברוך הוא ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים, אתמהא, ואם אוכל הוא חי לעולם, לפיכך (בראשית ג, כג): וישלחהו ה’ אלהים מגן עדן, כיון ששלחו התחיל מקונן עליו ואמר: הן האדם היה כאחד ממנו. ז וישלחהו ה’ אלהים מגן עדן (בראשית ג, כג,) רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה ושלחו מגן עדן לעולם הבא. רבי נחמיה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה, ולא לעולם הבא. על דעתיה דרבי יהודה הקשה עליו, ועל דעתיה דרבי נחמיה ריתה עליו. אמר רבי הונא אתפלגון רבי אדא בר אהבה ורבי המנונא, חד אמר כרבי יהודה וחד אמר כרבי נחמיה, והא מסיע לרבי נחמיה (תהלים יז, טו): אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך, באותה שעה אני בצדק אחזה פניך, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, באותה שעה הן האדם היה כאחד ממנו. אמר רבי יהושע בן לוי כשבראו בראו במדת הדין ובמדת הרחמים, וכשטרדו, טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. הן האדם, הא אדם לא יכולת לעמד בצוויך אפלו שעה אחת, אתמהא. דרש רבי יהודה בן פדיא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמד בצווי אפלו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנאמר (ויקרא יט, כג): שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, אמר רב הונא כד שמע בר קפרא כן, אמר יפה דרשת בן אחותי. ח ויגרש את האדם (בראשית ג, כד,) רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזר. רבי שמעון בן לקיש אמר כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזר. על דעתיה דרבי יוחנן הקשה עליו, על דעתיה דרבי שמעון ריתה עליו. דבר אחר, ויגרש, הראה לו חרבן בית המקדש, היך מה דאת אמר (איכה ג, טז): ויגרס בחצץ שני. רבי לוליאני בר טברי בשם רבי יצחק אמר למגרשה של עדן גרשו, והושיב עליו שומרים שישמרו אותו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, ו): ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר. ט מקדם, רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדם הראשון, ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן. קין, ויצא קין מלפני ה’ וישב בארץ נוד קדמת עדן. הרוצח, (דברים ד, מא): אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. דבר אחר, מקדם, קדם לגן עדן נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, כ): היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. ואת להט, על שם (תהלים קד, ד): משרתיו אש להט. המתהפכת, שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים. דבר אחר, מקדם, מקדם לגן עדן נבראת גיהנם, גיהנם בשני וגן עדן בשלישי. ואת להט החרב המתהפכת, על שם (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. המתהפכת, שהיא מתהפכת על האדם ומלהטתו מראשו ועד רגליו, ומרגליו ועד ראשו, אמר אדם מי מציל את בני מאש לוהטת זו, רבי הונא בשם רבי אבא אמר חרב מילה, שנאמר (יהושע ה, ב): עשה לך חרבות צורים. רבנין אמרי חרב תורה, שנאמר (תהלים קמט, ו): וחרב פיפיות בידם. כיון שראה אדם שבניו עתידים לירד לגיהנם, מעט עצמו מפריה ורביה. וכיון שראה שאחר כ”ו דורות עתידין ישראל לקבל התורה, נזקק להעמיד תולדות, שנאמר (בראשית ד, א): והאדם ידע את חוה אשתו. פרשה כב א והאדם ידע את חוה אשתו וגו’ (בראשית ד, א,) (תהלים כה, ו): זכר רחמיך ה’ וחסדיך כי מעולם המה, לא מן דכדון, אלא כי מעולם המה, אמר רבי יהושע בר נחמיה שבם נהגת עם אדם הראשון, שכך אמרת לו (בראשית ב, יז): כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואלולי שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה, היאך נזקק להעמיד תולדות. ב והאדם ידע וגו,’ רבי הונא ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי אבא בר כהנא אמר, לא שמשה בריה קדם לאדם הראשון, וידע אין כתיב כאן, אלא והאדם ידע את חוה אשתו, הודיע דרך ארץ לכל. דבר אחר, והאדם ידע, ידע מאיזו שלוה נשלה, ידע מה עבדת ליה חוה. אמר רב אחא חיויא חיויך ואת חיויא דאדם. ותהר ותלד את קין, אמר רבי אלעזר בן עזריה שלשה פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר ליה רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו, ותאמר קניתי איש את ה,’ חמת לה הא איתתא בנין, אמרה הא קנין בעלי בידי. רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטים, אתין וגמין רבויים, האי את דכתיב הכא מהו, אמר אלו נאמר קניתי איש ה,’ היה הדבר קשה, אלא את ה’. אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, שאין אתם יודעים לדרש, אלא את ה,’ לשעבר אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מאדם, מכאן ואילך (בראשית א, כו): בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה. ג ותסף ללדת את אחיו את הבל (בראשית ד, ב,) הדא מסיעא לרבי יהושע בן קרחה דאמר עלו למטה שנים וירדו שבעה. ותוסף ללדת, תוספת ללדה ולא תוספת לעבור. ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה, שלשה הן שהיו להוטים אחר האדמה, ולא נמצא בם תועלת, ואלו הן: קין, עובד אדמה, נח (בראשית ט, כ): ויחל נח איש האדמה. עזיהו (דברי הימים ב כו, י): אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה. ד ויהי מקץ ימים (בראשית ד, ג,) רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אמר בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אמר בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קים מן החג ועד החנכה. מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום. ה ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה’ (בראשית ד, ג,) מן הפסולת, לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות, ומכבד לבעל השדה את הסייפות. (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, רבי אלעזר אמר הקריבו בני נח שלמים. ורבי יוסי אמר עולות הקריבו. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא והכתיב: והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב, מה עבד ליה לרבי יוסי, עביד ליה מן שמניהון. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה’ פרים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, שלמים בלא הפשט ונתוח. אתיב רבי אלעזר לרבי יוסי והא כתיב (שמות יח, יב): ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים, מה עבד ליה רבי יוסי בר חנינא, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו. אמר רב הונא איתפלגון רבי ינאי ורבי חיא רבה, רבי ינאי אמר קדם מתן תורה בא יתרו, ורבי חיא רבה אמר אחר מתן תורה בא. אמר רבי חנינא ולא פליגי מאן דאמר קדם מתן תורה בא, הקריבו בני נח שלמים, ומאן דאמר אחר מתן תורה בא, עולות הקריבו. והא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר השירים ד, טז): עורי צפון, זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מהו עורי, דבר שהיה ישן ומתעורר. (שיר השירים ד, טז): ובואי תימן, אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום. ומהו ובואי, דבר של חדוש. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי קרא מסיעא ליה לרבי יוסי בר חנינא, דכתיב (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה היא העלה, שהיו בני נח מקריבים, כד אתי לשלמים (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא. ו וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד, ד,) נתפיס ממנו. (בראשית ד, ה): ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא נתפיס ממנו. (בראשית ד, ה): ויחר לקין מאד ויפלו פניו, נעשו כאור. (בראשית ד, ו): ויאמר ה’ אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, (בראשית ד, ז): הלוא אם תיטיב שאת, ברכה, כמה דאת אמר (ויקרא ט, כב): וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם. ואם לא תיטיב שאת, קללה, דכתיב (ויקרא כב, טז): והשיאו אותם עון אשמה. דבר אחר, אם תיטיב אני מוחל לך על עונותיך, ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגדש, רבי ברכיה בשם רבי שמעון בר אמי אמר (תהלים לב, ט): לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר (בראשית ד, ז): לפתח חטאת רבץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רבץ, בתחלה הוא תש כנקבה, אחר כך הוא מתגבר כזכר. אמר רבי עקיבא בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה, יח): הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. אמר רבי יצחק בתחלה הוא נעשה אורח, ואחר כך הוא נעשה בעל הבית, הדא הוא דכתיב (שמואל ב יב, ד): ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו, הרי אורח, ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית. אמר רבי תנחום בר מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עגולא אארעא עד דהויא מצמית לון הוא משתכר עגולא ומהלך ביה. אמר רבי אבא היצר הזה דומה ללסטים שפוף שהיה יושב בפרשת דרכים, כל מאן דעבר הוה אמר הב מה דעלך, עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזל לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת, התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פט, כד): וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף. אמר רבי אמי אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלא בעקבו, הוא אומר הדין דידי, מאי טעמיה (משלי כו, יב): ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. אמר רבי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו, סופו להיות מנון עליו בזקנותו, מאי טעמא (משלי כט, כא): מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון. רבי חנינא בר פפא אמר אם בא יצרך להשחיקך, דחהו בדברי תורה, אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום, שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, תלמוד לומר (ישעיה כו, ג): כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. רבי סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, שנאמר (ישעיה כו, ג): יצר סמוך תצר שלום, ואם עשית כן מעלה אני עליך כאלו בראת את שני העולמות. תצר שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך כבר הכתבתי בתורה (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו וגו’. ז ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו’ (בראשית ד, ח,) על מה היו מדינים, אמרו בואו ונחלק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאם עלה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלץ, ודין אמר פרח, מתוך כך (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר (מיכה ג, יב): ציון שדה תחרש, ומתוך כך (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו וגו’. יהודה בר אמי אמר על חוה הראשונה היו מדינין, אמר רבי איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדינין, אמר רבי הונא תאומה יתרה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין. ח אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו, אמר לו שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא, נתמלא עליו רחמים, מיד עמד עליו והרגו, מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעבד וביש לא ימטי לך. ויהרגהו, במה הרגו, רבן שמעון בן גמליאל אמר בקנה הרגו, שנאמר (בראשית ד, כג): וילד לחברתי, דבר שעושה חבורה. ורבנן אמרי באבן הרגו, שנאמר (בראשית ד, כג): כי איש הרגתי לפצעי, דבר שהוא עושה פצעים. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי בשם רבי יצחק אמר נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר בו (תהלים סט, לב): ותיטב לה’ משור פר, ומשם הרגו, ממקום הצואר מקום הסימנין. ומי קברו, אמר רבי אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן שתי ברכות שמברכים עליהן, אחת לשחיטה ואחת לכסוי הדם. ט רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (תהלים לז, יד): חרב פתחו רשעים וגו,’ חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם, זה קין. (תהלים לז, יד): להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל. (תהלים לז, טו): חרבם תבוא בלבם וגו,’ (בראשית ד, יב): נע ונד תהיה בארץ. (בראשית ד, ט): ויאמר ה’ אל קין אי הבל אחיך וגו,’ משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא, מצא הרוג ואחד עומד על גביו, אמר לו מי הרגו, ואמר ליה אנא בעי ליה גבך, ואת בעי ליה גבי, אמר ליה לא אמרת כלום, משל לאחד שנכנס לגנה ולקט תותין ואכל, והיה בעל הגנה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי ידיך מלכלכות. כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא (בראשית ד, ט): השמר אחי אנכי, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא רשע (בראשית ד, י): קול דמי אחיך צעקים וגו,’ משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי הוא מפעה אחריך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לקין: קול דמי אחיך וגו’. רבי יודן ורבי הונא ורבנן. רבי יודן אומר דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו. רבי הונא אמר (מלכים ב ט, כו): את דמי נבות, דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן, אלא את דמי נבות ואת דמי בניו, דמו ודם זרעיותיו. רבנן אמרין (דברי הימים ב כד, כה): וימת בדם יהוידע, אין כתיב כאן, אלא בדמי יהוידע, דמו ודם זרעיותיו. אמר רבי שמעון בן יוחאי קשה הדבר לאמרו ואי אפשר לפה לפרשו, לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגוששים לפני המלך, אלו רצה המלך פרשן, ולא רצה המלך לפרשן, נתחזק אחד על חברו והרגו, והיה מצוח ואמר מאן יבעי דיני קדם מלכא, כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, לעלות למעלה לא היתה יכולה שעדין לא עלתה לשם נשמה, ולמטה לא היתה יכולה לעמד שעדין לא נקבר שם אדם, והיה דמו משלך על העצים ועל האבנים. י ועתה ארור אתה (בראשית ד, יא,) אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה מקומות דברו הכתובים בלשון מועט, ועתה ארור אתה, (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה,’ (שופטים יא, לה): ואנכי פציתי פי לה’: (בראשית ד, יב): כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כחה, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא. רבי אלעזר אמר לך אינה נותנת לאחר נותנת. רבי יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר, ודכותה (דברים כח, לח): זרע רב תוציא השדה, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר זורע סאה ומכניס סאה, אמר רבי נחמיה אם כן פרנסה מנין, אלא הראויה לעשות עשרים עושה ששה עשר, והראויה לעשות עשר עושה חמש. דבר אחר, כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך, כחה אינה נותנת לך כחך נותנת לך, כל כחך אינה נותנת לך, נותנת היא לך מקצת כחך. יא ויאמר קין אל ה’ גדול עוני מנשא (בראשית ד, יג,) לעליונים ותחתונים אתה סובל, ולפשעי אין אתה סובל. דבר אחר, גדול עוני משל אבא, אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עברה חמורה שפיכת דמים על אחת כמה וכמה גדול עוני. (בראשית ד, יד): הן גרשת, אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני, הן גרשת אותי היום, שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו’. יב ויאמר לו ה’ לכן כל הרג קין (בראשית ד, טו,) רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבע דמו של הבל, אמר להן לכן אני אומר כל הורג קין יהרג. אמר רבי לוי בא נחש הקדמוני לתבע דינו של הבל, אמר לו הקדוש ברוך הוא לכן אני אומר כל הורג קין יהרג. רבי נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. (בראשית ד, טו): וישם ה’ לקין אות, רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר הזריח לו גלגל חמה, אמר רבי נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקדוש ברוך הוא גלגל חמה, אלא מלמד שהזריח לו הצרעת, היך מה דאת אמר (שמות ד, ח): והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת וגו’. רב אמר כלב מסר לו. אבא יוסי בן קסרי אמר קרן הצמיח לו. רב אמר עשאו אות לרוצחנים. רבי חנין אמר עשאו אות לבעלי תשובה. רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש אמר תלאו ברפיון ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, כמה דאת אמר ויקם קין וגו’. יג ויצא קין מלפני ה’ (בראשית ד, טז,) מהיכן יצא, רבי יודן בשם רבי איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, יצא כמפריס וכמרמה בבוראו. רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר, יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד, יד): הנה הוא יצא לקראתך וגו,’ פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר, כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת וגו’. אמר רבי לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו, מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה’ וגו’. פרשה כג א וידע קין את אשתו וגו’ (בראשית ד, יז,) (תהלים מט, יב): קרבם בתימו לעולם, רבי יודן ורבי פנחס. רבי יודן אמר מה סבורין הרשעים שקרבם בתימו לעולם וגו,’ (תהלים מט, יב): קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה, על שם טיבירואיס, אלכסנדריה, על שם אלכסנדרוס, אנטוכיאה, על שם אנטיוכוס. ורבי פנחס אמר קרבם בתימו לעולם, למחר בתיהם נעשים קבריהם. (תהלים מט, יב): משכנתם לדור ודר, שאינן לא חיים ולא נדונין, ולא עוד אלא שקראו בשמותם עלי אדמות, ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. ב ויולד לחנוך את עירד וגו’ (בראשית ד, יח,) אמר רבי יהושע בן לוי, כלן לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם, מחויאל, מוחן אני מן העולם, מתושאל, מתישן אני מן העולם, למך, מה לי ללמך ולתולדותיו. (בראשית ד, כ): ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה, אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון כך היו אנשי דור המבול עושין, היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאלו אלמנה בחייה [נסח אחר: בחיי בעלה,] וזו שהיתה לתשמיש היה משקה כוס של עקרים שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקשטת כזונה, הדא הוא דכתיב (איוב כד, כא): רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, תדע לך שכן שהרי הברור שבהן היה למך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו. ג ותלד עדה את יבל וגו’ (בראשית ד, כ,) לשעבר היו מקנין להקדוש ברוך הוא במטמוניות, חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח, ג): אשר שם מושב סמל הקנאה. (בראשית ד, כא): ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב, אדריכולין ובורבלין. (בראשית ד, כב): וצלה גם הוא ילדה את תובל קין, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, זה תבל עברתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרג, אבל זה לטש כל חרש נחשת וברזל. (בראשית ד, כב): ואחות תובל קין נעמה, אמר רבי אבא בר כהנא, נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה, שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה, שהיתה מנעמת בתף לעבודת כוכבים. ד ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי (בראשית ד, כג,) רבי יוסי בר חנינא אמר תבען לתשמיש, אמרו לו למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה. אמר להן (בראשית ד, כג): כי איש הרגתי לפצעי, שיבואו עלי פצעים בשבילו, (בראשית ד, כג): וילד לחברתי, שיבואו עלי חבורות בשבילו, אתמהא, קין הרג ונתלה לו שבעה דורות, ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה. רבי אומר הרי זה קל וחומר של חשך, אם כן מהיכן גובה הקדוש ברוך הוא שטר חובו. רבי יעקב בר אידי בעי קמיה דרבי יוחנן אם איש למה ילד, ואם ילד למה איש, אמר לו איש לאברים וילד לשנים. אמר להן איתא ניזיל גבי אדם, אזלון לגבי אדם, אמר להם עשו אתם שלכם והקדוש ברוך הוא עושה את שלו. ואמרין ליה אסיא אסי חגרתך, כלום פרשת מחוה הרי ק”ל שנה אלא כדי שלא תעמיד ממנה בן, אתמהא, כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות. ה וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד, כה,) נתוסף לו תאוה על תאותו, לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, עכשו בין רואה בין שאינו רואה הוא מתאוה. רבי אבא בר יודן בשם רבי אחא רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרים את בתיהם ובאים מיד. (בראשית ד, כה): ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר וגו,’ רבי תנחומא בשם רבי שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. (בראשית ד, כה): תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין, לשני אילנות שהיו סמוכין זה לזה, פכרה רוח את אחד מהן ונפל על חברו ופכרו, כך תחת הבל כי הרגו קין, מחטיה של הבל נהרג קין. ו ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש (בראשית ד, כו,) בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק, אמר עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטורין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופות, ונעשו חלין למזיקין. אמר רבי יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חלין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש. ז אז הוחל (בראשית ד, כו,) אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד, אז הוחל לקרא בשם ה,’ (בראשית ו, א): ויהי כי החל האדם, (בראשית י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבון והכתיב (בראשית יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המורדן עלי. אמר רבי לוי לאשה שאמרה לבעלה ראיתי בחלום שאתה מגרשני, אמר לה ולמה בחלום הא לך בעלילות. אמר רב אחא אתם עשיתם עצמכם עבודת כוכבים וקראתם לשמכם, אף אני אקרא למי הים לשמי ואכלה אותן האנשים מן העולם. דרש רבי אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם. אמר רבי אלעזר בן מנחם והלוא מקרא מלא הוא (עמוס ה, ח): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה’ שמו, אתמהא, כזה שהוא שופך מלמעלן למטן. שני פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד שני פעמים שעלה הים והציף את העולם. ועד היכן עלה בראשונה, ועד היכן עלה בשניה, רבי יודן ורבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא, בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשניה עלה עד כפי ברבריאה. רבי חנניה ורבי אחא בשם רבי חנינא, בראשונה עד כפי ברבריאה, ובשניה עד עכו ועד יפו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, יא): ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך. עד פה תבוא ולא תסיף, עד עכו תבוא ולא תסיף. ופא ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך. רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה, ובשניה עד כפי ברבריאה. פרשה כד א זה ספר תולדת אדם (בראשית ה, א,) רבי יהושע רבה פתח (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה’ לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו, לארכיטיקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי, היו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להן אני הוא שבניתי את המערות ומפני מה אתם מטמינין עצמכם בהן, כך הוי המעמיקים מה’ לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם. (ישעיה כט, טז): הפככם אם כחמר היצר יחשב, מדמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, (ישעיה כט, טז): כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין, הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, לבית מלכות, (ישעיה כט, טז): והכרמל ליער יחשב, לחרשי דבני אינש. (ישעיה כט, יח): ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולדת אדם. ב דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולו אחד בהם, רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון מלא כל העולם כלו בראו, ממזרח למערב מנין, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני. ומצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, תלמוד לומר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר גלם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: גלמי ראו עיניך. אמר רבי יהודה בר סימון עד שאדם הראשון מטל גלם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: גלמי ראו עיניך, גלם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם. ג בר קפרא פתח (תהלים סט, כט): ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר חיים, מספר תולדות של מטה. ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה. תני בר קפרא בכל מקום שנאמר חי, צדיק, (בראשית יא, יב): ארפכשד חי, (בראשית יא, יד): שלח חי. דבר אחר, ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם. ד דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, כתיב (ישעיה נז, טז): כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון. (ישעיה נז, טז): ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו. (ישעיה נז, טז): כי רוח מלפני יעטוף, אמר רבי הונא הרוח הזה בשעה שהוא יוצא לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקדוש ברוך הוא מרשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו הזהר שלא תזיק בריותי, מאי טעמיה כי רוח מלפני יעטוף, מה הוא יעטוף משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב, ח): בהתעטף עלי נפשי את ה’ זכרתי. אמר רבי הונא שלש רוחות על ידי שיצאו שלא במשקל היה עולם חרב בהם, ואלו הן: אחד בימי יונה, ואחד בימי איוב, ואחד בימי אליהו. אמר רבי יודן ברבי ישמעאל של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (יונה א, ד): וה’ הטיל רוח גדולה אל הים. של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א, יט): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מלכים א יט, יא): והנה ה’ עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים. רבי תנחום בר חיא ואמרי לה בשם רבנן לעולם אין מלך המשיח בא עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם. דבר אחר, זה ספר תולדת, כתיב (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין כל דבור ודבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומרו שתי פעמים בלבו ואחר כך היה אומר למשה, ומה טעם אז ראה ויספרה חד, (איוב כח, כז): הכינה וגם חקרה חד, ואחר כך (איוב, כח, כח): ויאמר לאדם, זה משה. ורבי אחא אמר ד,’ אז ראה חד, ויספרה חד, הכינה חד, וגם חקרה חד, ואחר כך ויאמר לאדם זה משה. אמר רבי יהודה ברבי סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו, מה טעם זה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותנה לו. חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו ומה עכשו שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמד בהן והיאך אני נותן לו תרי”ג מצוות, רמ”ח מצוות עשה ושס”ה מצוות לא תעשה. (איוב כח, כח): ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, אמר רבי יעקב דכפר חנין ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י”ב שבטים, מאי טעמיה ז”ה ספר תולדת אדם, אמר הקדוש ברוך הוא שני בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חברו והיאך אני נותן לו שנים עשר שבטים. ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו, שנאמר זה ספר תולדת אדם, מנין ז”ה, ז’ שבעה ה’ חמשה, הרי י”ב. ו דבר אחר, זה ספר תולדת אדם, אלין תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלהות. בעון קומי אבא כהן ברדלא, אדם שת אנוש, ושתק, אמר להם עד כאן בצלם אלהים וכו’ כדכתיב לעיל. דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידים ממנו, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, יד): אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה מאן דאמר דרוחי דביתא טבין דרבו עמיה, ומאן דאמר דאינון בישין דחכמין יצריה, מאן דאמר דרוחי דחקלא בישין דלא רבין עמיה, ומאן דאמר דאינון טבין דלא חכמין יצריה. דבר אחר, אלו תולדות ואין הראשונים תולדות, למה שהן כלין במים, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם וכו,’ עד מה לי ללמך ולתולדותיו. ז רבי תנחומא בשם רבי אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר כל האמניות אדם הראשון למדם, מאי טעמיה (ישעיה מד, יא): וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון. רבנן אמרין אפלו סרגולו של ספר, אדם הראשון למדו, שנאמר (בראשית ה, א): זה ספר, הוא וסרגולו. (בראשית ה, א): ביום ברא אלהים אדם, הדא מסיעא לההיא דאמר רבי אלעזר בן עזריה שלש פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. בן עזאי אומר זה ספר תולדת אדם, זה כלל גדול בתורה, רבי עקיבא אומר (ויקרא יט, יח): ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חברי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חברי עמי. אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלהים עשה אותו. פרשה כה א ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים (בראשית ה, כד,) אמר רבי חמא בר הושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים. אמר רבי איבו חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא עד שהוא בצדקו אסלקנו. אמר רבי איבו בראש השנה דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו אין אנו מוצאין מיתה לחנוך, אמר להם למה, אמרו לו נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן (מלכים ב ב, ה): כי היום ה’ לקח את אדניך מעל ראשך, אמר להם אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן (יחזקאל כד, טז): הנני לקח ממך את מחמד עיניך, אמר רבי תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את רבי יוסי אמרה לו אין אנו מוצאין מיתה בחנוך, אמר לה אלו נאמר (בראשית ה, כד): ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אתו אלהים, ואיננו בעולם הזה כי לקח אתו אלהים. ב ויקרא את שמו נח לאמר (בראשית ה, כט,) רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח, נחו. ומנא לן, נאמר כאן ניחה, ונאמר להלן (שמות כג, יב): למען ינוח שורך וחמרך, מה ניחה שנאמר להלן ניחת שור, אף ניחה שנאמר כאן ניחת שור. רבי שמעון בן לקיש אמר לא השם הוא המדרש, ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם. שתי פעמים כתיב (עמוס ה, ח): הקורא למי הים, כנגד שתי פעמים שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם, אחת בשחרית ואחת בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פח, ו): כמו חללים שכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח, נחו. נאמר כאן ניחה ונאמר להלן ניחה (ישעיה נז, ב): יבוא שלום ינוחו על משכבותם, מה ניחה האמור להלן ניחת קבר, אף ניחה האמורה כאן ניחת קבר. רבי אליעזר אמר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח, כא): וירח ה’ את ריח הניחח, רבי יוסי בר רבי חנינא אמר לשם נחת התבה נקרא, דכתיב (בראשית ח, ד): ותנח התבה. אמר רבי יוחנן לא שמשו המזלות כל אותן שנים עשר חדש, אמר לו רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן נכר. (בראשית ח, כב): לא ישבתו, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר לא ישבתו, מכאן שלא שבתו. ורבי יהושע אומר לא ישבתו, מכאן ששבתו. ג מן האדמה אשר אררה ה’ (בראשית ה, כט,) עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך, שנאמר: מן האדמה אשר אררה ה’. ואחד בימי אברהם (בראשית יב, י): ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יצחק, שנאמר (בראשית כו, א): ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ואחד בימי יעקב, שנאמר (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפט השפטים, שנאמר (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא, א): ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ואחד בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א): חי ה’ אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ואחד בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ו, כה): ויהי רעב גדול בשמרון, שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבוא, שנאמר (עמוס ח, יא): לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה’. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עקר אותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד, מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא, אתמהא. אמר רבי חיא רבה משל לזגג שהיה בידו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קפתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה, ואחר כך היה תולה את קפתו. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולין לעמד בהן. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): נתן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, רב הונא בשם רב אחא אמר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצרת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע, רעב של מהומה היה, שנאמר (מלכים ב ו, כה): עד היות ראש חמור בשמנים כסף, רעב שהיה בימי שפט השפטים, רבי הונא בשם רבי דוסא אמר ארבעים ושתים סאין היו ונעשו ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע, אמר רבי שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא לקח, אבל אם היה מוצא לקח אפלו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ, ואלו אלימלך יצא, לפיכך נענש. פרשה כו א ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה, לב,) כתיב (תהלים א, א): אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. אשרי האיש, זה נח. אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בשלשה דורות, בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה. רבי נחמיה אומר בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש היה קטן. על דעתיה דרבי יהודה דאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור אנוש. ובדרך חטאים לא עמד, זה דור המבול. ובמושב לצים לא ישב, זה דור הפלגה. (תהלים א, ב): כי אם בתורת ה’ חפצו, אלו שבע מצוות שנצטוה. (תהלים א, ב): ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר, אמר מה טעם רבה הקדוש ברוך הוא בטהורים יותר מטמאים, לא שהוא רוצה להקריב מהם קרבן, מיד (בראשית ח, כ): ויקח מכל הבהמה הטהרה וגו,’ (תהלים א, ג): והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. (תהלים א, ג): אשר פריו יתן בעתו, זה שם, (תהלים א, ג): ועלהו לא יבל, זה חם. (תהלים א, ג): וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת. ב ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת (בראשית ו, י,) כתיב (תהלים צב, יד): שתולים בבית ה’ בחצרות אלהינו יפריחו, שתולים בבית ה,’ זה נח ששתלו הקדוש ברוך הוא בתבה. בחצרות אלהינו יפריחו, ויולד נח את שם את חם ואת יפת. (תהלים צב, טו): עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. עוד ינובון, זה נח. דשנים ורעננים יהיו, ויולד נח, אמר רבי יודן מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים ולמאתים שנה, וזה הוליד לחמש מאות שנה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה להם תבות הרבה, וכיבש הקדוש ברוך הוא מעינו והוליד לחמש מאות שנה. רבי נחמיה בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר אפלו יפת שהוא הגדול לכשיבוא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לענשים. אמר רבי חנינא אין מיתה לעתיד לבוא אלא בעובדי כוכבים בלבד, רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה כה, ח): ומחה ה’ אלהים דמעה מעל כל פנים, מה עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים, מעל פניהם של ישראל. והכתיב (ישעיה סה, כ): כי הנער בן מאה שנה ימות, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, ראוי לכל ענשים, והא כתיב (תהלים מט, טו): כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים, והא מסיע ליה לרבי חנינא. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי, לפי שבעולם הזה פרעה בשעתן, סיסרא בשעתן, סנחריב בשעתן, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה מלאך המות סטטיונר שלהם, הדא הוא דכתיב (תהלים מט, טו): וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבל לו, מלמד ששאול בלה וגופן אינה בלה, וכל כך למה על שפשטו ידיהם בזבול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך. ג ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת, והלוא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושיחד הקדוש ברוך הוא שמו עליו, ושאברהם עתיד לצאת ממנו, ששמש בכהנה גדולה, ושנבנה בית המקדש בתחומו. שמעון בר חוטה אמר שמנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות מן המבול ועד ההפלגה, שלש מאות וארבעים שנה. ד ויהי כי החל האדם (בראשית ו, א,) אמר רבי סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה, לשון מרד (בראשית ד, כו): אז הוחל, ויהי כי החל, (בראשית י, ח): הוא החל להיות גבר בארץ. אתיבן ליה והכתיב (בראשית יא, ו): וזה החלם לעשות, אמר להם קיפח על ראשו של נמרד ואמר להם זה המרידן עלי. (בראשית ו, א): לרב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים, ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם נקבות, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, א): ויהי כי החל האדם, ובנות ילדו להם, רבי שמעון בר אמי ילדה אשתו נקבה, חמתיה רבי חיא רבה אמר ליה התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה דכתיב: ויהי כי החל האדם לרב וגו,’ עלה אצל אביו אמר לו שמחך הבבלי, אמר לו כן וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צרך ליין וצרך לחמץ, צרך יין יתר מן החמץ. צרך לחטין וצרך לשעורים, צרך לחטין יותר מן השעורים. משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. רבן גמליאל אסיב ברתיה, אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא יהי ליך מחזורי להכא. ילדה בן זכר אמרה ליה אבא צלי עלי, אמר לה לא ישלה ווי מפומיך. אמרה לו אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני. אמר לה תרתיהן צלונן, מן גו דאת הויא שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קים, לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא אכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא. ה ויראו בני האלהים (בראשית ו, ב,) רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דיניא, רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כמריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב. ולמה קורא אותן בני האלהים, רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין. רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמד על התקופות ועל החשבונות. רבנן אמרין כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם. (בראשית ו, ב): כי טבת הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב כי טבת הנה, אלו הבתולות, (בראשית ו, ב): ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה. רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נמוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה. אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. רבי עזריה ורבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות, מאי טעמא ויראו בני האלהים וגו,’ ומה כתיב בתריה (בראשית ו, ז): ויאמר ה’ אמחה את האדם, רבי יהושע בר לוי בשם פדיה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו (בראשית יט, ה): הוציאם אלינו ונדעה אתם לתשמיש, אמרו לו (בראשית יט, יב): עד מי לך פה ללמד סנגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא. ו ויאמר ה’ לא ידון רוחי באדם (בראשית ו, ג,) אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם. רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש, תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבוא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא. ורבנן אמרי יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה’ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. רבי יהודה בר רבי אלעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (ישעיה לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. אמר רבי יהודה ברבי אלעי מהו לא ידון רוחי עוד אין הרוחות הללו נדונות לפני לעולם. רבי הונא בשם רב אחא אמר בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן. אמר רבי חיא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו, אבל לעתיד לבוא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו, כז): ואת רוחי אתן בקרבכם. אמר רבי יודן בן בתירא עוד איני דן את הדין הזה לעולם. רב הונא בשם רבי יוסף אמר (בראשית ח, כא): לא אסף, ולא אסף, לסגי לסגי. רבנן אמרי לא אסף לבני נח, לא אסף לדורות, אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו, דאמר רבי אלעזר אין לך שהוא מתחיב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו. רבי נתן אומר אפלו זאב וכלב. רבי הונא בר גוריון אמר אפלו מקל אפלו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט, ג): כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין, כיום הדין. אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין לתן דין וחשבון. רבנן אמרי מהכא (דברים כ, יט): כי האדם עץ השדה, מה האדם נותן דין וחשבון, אף עצים נותנין דין וחשבון. אמר רבי יהושע בר נחמיה איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מעוט שנים שקצבתי עליהם בעולם הזה, ואחר כך אני משגמן ביסורין. אמר רבי איבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שלא שגמתי אותם ביסורין, הדלת הזו מי מעמידו שגמיו. אמר רבי אלעזר בכל מקום שאין דין יש דין. רבי ביבי בריה דרבי אמי בשיטת רבי אלעזר (בראשית ו, ג): לא ידון רוחי. אמר רבי מאיר הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (איוב ד, כ): מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אמר רבי יוסי הגלילי עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים. רבי אומר ויאמר דור המבול לה’ לא ידון. אמר רבי עקיבא (תהלים י, יג): על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש, לית דין ולית דין, אבל אית דין ואית דין. אמר רבי חנינא בר פפא אפלו נח שנשתיר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שמשה עתיד לעמד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין. רבנן מייתו לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה חי מאה ועשרים שנה. ז הנפלים היו בארץ בימים ההם (בראשית ו, ד,) שבעה שמות נקראו להם, אימים, רפאים, גבורים, זמזמים, ענקים, עוים, נפלים. אימים, שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו. רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה. גבורים, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר מח קוליתו של אחד מהם היתה נמדדת י”ח אמה. זמזמים, אמר רבי יוסי בר חנינא מנטרומין מגיסטי מלחמה. ענקים, רבנן ורבי אחא, רבנן אמרו שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים [פרוש תכשיטיז,] רבי אחא אמר שהיו עונקים גלגל חמה, ואומרים הורד לנו גשמים. עוים, שצדו את העולם ושהצדו מן העולם, שגרמו לעולם שיצוד, היך מה דאת אמר (יחזקאל כא, לב): עוה עוה עוה אשימנה. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון שהיו בקיאים בעפרות כנחשים. בגלילא צוחין לחויא אויא. נפלים, שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם. (בראשית ו, ד): וגם אחרי כן, יהודה בר רבי אמי אמר, אחראי לא ילפון מן קדמאי, דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש, ודור הפלגה מדור המבול. (בראשית ו, ד): וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, אמר רבי ברכיה היתה אשה יוצאת בשוק והיתה רואה בחור ומתאוה לו והיתה הולכת ומשמשת את מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו. אנשי השם (בראשית ו, ד,) אמר רבי אחא (איוב ל, ח): בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם, אלא שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלן, דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. מה לי ללמך ולתולדותיו. אמר רבי יוחנן המה הגברים אשר מעולם אנשי השם, ומי פרש מעשיהן, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי. רבי אומר אלו לא בא איוב לעולם אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו. אמר רבי חנין אלו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים, דיו, דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. רבי הושעיה רבה אמר אינה אלא במתן תורה, כמה דאת אמר (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, קשה היא המחלקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר טז, ב): קראי מועד אנשי שם, מה אנשי השם שנאמר להלן מחלקת אף אנשי שם שנאמר כאן מחלקת. פרשה כז א וירא ה’ כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה,) כתיב (קהלת ב, כא): כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה, שנאמר (דניאל ח, טז): ואשמע קול אדם בין אולי. אמר רבי יהודה בר סימון אית לן קריא אוחרן דמחור יתר מן דין, שנאמר (יחזקאל א, כו): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שעמלו בחכמה, שנאמר (משלי ג, יט): ה’ בחכמה יסד ארץ. ובדעת, שנאמר (משלי ג, כ): בדעתו תהומות נבקעו. ובכשרון, רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא (תהלים לג, ו): בדבר ה’ שמים נעשו. בדבר ה’ וכבר שמים נעשו. (קהלת ב, כא): ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה דור המבול. (קהלת ב, כא): גם זה הבל ורעה רבה, וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ. ב דבר אחר, וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ, כתיב (קהלת ב, כג): כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא, כי כל ימיו מכאבים, זה דור אנוש ודור המבול, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מן העברות. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, דכתיב (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום. דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו סדומיים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרענות ביום ופרענות בלילה, הדא הוא דכתיב (בראשית יט, כד): וה’ המטיר על סדם. דבר אחר, כי כל ימיו מכאבים, אלו המצריים, שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. וכעס ענינו, שהיו מכעיסים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו, מאחר שהיה בן ישראל גומר את מלאכתו, היה אומר לו עדר לי שתי עדריות, בקע לי שתי בקעיות. דבר אחר, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקדוש ברוך הוא, מלהביא עליהם פרעניות ביום ופרעניות בלילה, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה, (קהלת ב, כג): וגם זה הבל הוא. ג וירא ה’ כי רבה וגו’ (בראשית ו, ה,) רבי חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה בשם רבי יוחנן אמר שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומים שנדונו באש, ומנין לתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן, תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהם תוחלת, הדא הוא דכתיב (איוב כד, יד): לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב, והא כתיב (איוב כד, טז): חתר בחשך בתים, למה שיומם חתמו למו, מה היו עושים, היו מביאים אפופולסימון ושף באבן, ובאים בלילה ומריחים וחותרים, כך דרש רבי חנינא בציפורין, אתעביד ההוא ליליא תלת מאה חתרין, הוה להון אפופולסימון, מה הוון צפוראי עבדין, בתמיהה. ד וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו, ו,) רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים. אמר רבי איבו תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי. אמר רבי לוי מתנחם אני שעשיתי אותו ונתן בארץ. (בראשית ו, ו): ויתעצב אל לבו, אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו. אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו. אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, אמר לו הן. והא כתיב ויתעצב אל לבו. אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו מה עשית, אמר לו שמחתי ושמחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלה אבלה. אמר לו כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שלא יבוא מבול לעולם, מאי טעמיה ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו. פרשה כח א ויאמר ה’ אמחה את האדם (בראשית ו, ז,) (איוב לד, כה): לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו, רבי חנינא שאליה לרבי יונתן אמר לו מהו דכתיב: לכן יכיר מעבדיהם וגו,’ אמר לו אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים עד שהוא קורא אגלינין שלהן מלמעלן ואחר כך הוא פורע מהן, שהקדוש ברוך הוא הופך את יום ללילה והקשיטן לפרענות, ואחר כך הוא פורע מהם. כך בתחלה וירא ה’ כי רבה רעת האדם, ואחר כך וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ, ואחר כך ויאמר ה’ אמחה את האדם אשר בראתי. ב רבי ברכיה בשם רב ביבי (בראשית א, ט): יקוו המים, יעשה מדה למים, כמו שנאמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בם, משל לשר שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים, והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנולים, אמר השר מה הם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע, אלו היו פקחים על אחת כמה וכמה. הושיב השר בתוכה דיורים פקחים, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של שר, שלנו היא, אמר השר תחזר הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלה לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים וגו,’ מה הן אומרים (תהלים צג, ד): אדיר במרום ה,’ אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו שאין להם לא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה, עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו, אמר הקדוש ברוך הוא יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, ז): ויאמר ה’ אמחה את האדם אשר בראתי, מה הם סבורים אריות גסטריות אני צריך, הלוא בדבר בראתי את העולם, דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם. אמר רבי ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר, מי ממחה את העפר, המים. ג ויאמר ה’ אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפלו אסטרובלין של רחיים נמחה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה רבי יהודה בצפורי בצבורא ולא קבלו מיניה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפלו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מנין אתה יודע, אמר ליה איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום. ד אמחה. אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי, אמר רבי אלעזר משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים, והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה, מה עשה המלך פתח להם המאשרים שבהם, ומלאו את כל המדינה סריות, התחילו גורפים ומשליכים ליאור, כך אלו החשובים שבהם כך עשו, הגרועים שבהם על אחת כמה וכמה. (קהלת ז, כח): אדם אחד מאלף מצאתי, כהדא דתנן אלפא ליין. אמחה את האדם אשר בראתי, אלף דור עלו במחשבה להבראת, וכמה נמוחו מהם, רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר ט’ מאות וע”ד דורות, מאי טעמיה (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור, זה התורה. רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן ט’ מאות ושמונים, מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור, זו המילה. ה אמר רבי אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, כתיב בדור המבול (בראשית ו, ה): וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב (מיכה ב, א): הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם, הרי זה בלילה. ומנין אף ביום, תלמוד לומר (מיכה ב, א): באור הבקר יעשוה, אותן לא נשתיר מהם פליטה, ואלו נשתיר מהן, אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמד מהן, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יד, כב): והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות, הנה מוציאים בנים ובנות אין כתיב כאן, אלא המוצאים בנים ובנות, בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמד מהן. אמר רבי ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים, בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ): וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט, ט): עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ואותן לא נשתיר מהם פלטה, ואלו נשתיר מהם פלטה, אלא אותה (איכה ד, ו): ההפוכה כמו רגע, לא פשטו ידיהם במצוות, (איכה ד, ו): לא חלו בה ידים, אמר רבי תנחום לא חלת יד ליד, אלו פשטו ידיהם במצוות, (איכה ד, י): ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, כל כך למה, (איכה ד, י): היו לברות למו בשבר בת עמי. אמר רבי חנין נאמר בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול, (צפניה ב, ה): הוי ישבי חבל הים גוי כרתים, גוי שהיה ראוי כרת, ובאי זו זכות הן עומדין, בזכות גוי אחד, בזכות ירא שמים אחד, שהיו מעמידין בכל שנה. רבי לוי פתר לה לשבח, גוי שכרת ברית, היך מה דאת אמר (נחמיה ט, ח): וכרות עמו הברית. ו רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד הוא וזה קים, לפיכך מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. רבי פינחס אמר משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חפה, סידה וכירה וצירה, כעס המלך על בנו והרגו, מה עשה נכנס לתוך החפה התחיל לשבר את הקנקנים מפקיע בחצאות ומקרע בכיליות, אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קימת, לפיכך (בראשית ו, ז): מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים, הדא הוא דכתיב (צפניה א, ב ג): אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה,’ אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים, הם הכשילו את הרשעים, כד הוה ציד עופא ואמר ליה זיל ואשתמן ואתי, והוא אזל ומשתמן ואתי. ז אמר רבי אלעזר (איוב כב, כ): אם לא נכחד קימנו, בתחלה אבד הקדוש ברוך הוא את ממונן שלא יהיו אומרים לממוננו הוא צריך, (איוב כב, כ): ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלוריות של זהב נתרות באש. אמר רבי עקיבא הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם ממצרים, שנאמר (ישעיה א, כב): כספך היה לסיגים, (הושע ב, י): וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. (הושע ח, ד): כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת, רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק, למען יכרתו אין כתיב כאן, אלא למען יכרת, כאיניש דאמר יתמחק שמיה דפלן דאפקיה לברי לתרבות בישא. ח רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול, הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטוס, הדא הוא דכתיב (בראשית ו, יב): כי השחית כל בשר, השחית כל אדם אין כתיב, אלא כי השחית כל בשר. רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זנתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין, אילין זוניא רבה מן דרא דמבולא אינון. ט אמר רבי יוחנן משפט דור המבול שנים עשר חדש נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא, דאמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהקדוש ברוך הוא מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהנם ומוציאה ומורידה עליהם, הדא הוא דכתיב (איוב ו, יז): בעת יזרבו נצמתו, זריבתם לחלטנית היתה. (קהלת ט, ו): גם אהבתם, שהיו אוהבים לעבודת כוכבים שלהם. (קהלת ט, ו): גם שנאתם, שהיו שונאים להקדוש ברוך הוא. (קהלת ט, ו): גם קנאתם, שהיו מקנאים להקדוש ברוך הוא בעבודת כוכבים שלהם, (קהלת ט, ו): כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם. (קהלת ג, יח): על דברת, (קהלת ט, ו): בכל אשר נעשה תחת השמש, אמר רבי אבא בר כהנא (בראשית ו, ז ח): כי נחמתי כי עשיתם, ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפלו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן. פרשה כט א ונח מצא חן בעיני ה’ (בראשית ו, ח,) כתיב (איוב כב, ל): ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך, אמר רבי חנינא אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח, אם כן למה נמלט, אלא בבר כפיך אתיא כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתם ונח, אפלו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה,’ שנאמר: ונח מצא חן בעיני ה’. ב רבי סימון פתח (ישעיה סה, ח): כה אמר ה’ כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה, אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה, כך כה אמר ה’ כאשר ימצא התירוש באשכול וגו’. ג אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקדוש ברוך הוא, אברהם, דכתיב (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. דוד, דכתיב (תהלים פט, כא): מצאתי דוד עבדי. ישראל, דכתיב (הושע ט, י): כענבים במדבר מצאתי ישראל. אתיבון חבריא לרבי סימון, והא כתיב ונח מצא חן, אמר להון הוא מצא הקדוש ברוך הוא לא מצא. והא כתיב (ירמיה לא, א): מצא חן במדבר, בזכות דור המדבר, ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ד רבי הונא ורבי פינחס ורבי חנין ורבי הושעיא לא מפרשין, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ורבנן מפרשין. רבי יוחנן אמר לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שקשר עמו אהבה. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (בראשית לט, ד): וימצא יוסף חן בעיניו. רבי שמעון בן לקיש אמר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו, עד היכן עד שהשליטו. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (אסתר ב, טו): ותהי אסתר נשאת חן. רבנן אמרי לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד שנתן לו את בתו. כך, נאמר כאן חן, ונאמר להלן (זכריה יב, י): ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, עד היכן, עד שהיה יודע להבחין איזו בהמה ניזונת בשתי שעות ביום ואיזו ניזונת בשלש שעות בלילה. ה אמר רבי סימון מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקדוש ברוך הוא עושה עם הראשונים בזכות האחרונים, ונח מצא חן בעיני ה,’ באיזו זכות בזכות תולדותיו.
