Siman 1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. כתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו’ (תהלים קד ג), ר’ יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב”ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד). ר’ חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב”ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב”ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו’. ר’ יהודה ור’ נחמיה חולקין, ר’ יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר’ יהודה, ור’ נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א”ל ר’ יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר’ ברכיה בשיטתו של ר’ נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א כד) אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:
Siman 2
מעשה ששאלה מטרוניתא אחת את ר’ יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב”ה את עולמו, אמר לה מיום הראשון, אמרה לו מנין אתה מלמדני, אמר לה עשית מימיך (את משקה) אריסטון, אמרה לו הן, וכמה מיסון (פי’ מינין) היה לך, אמרה לו כך וכך, אמר לה וכולם בבת אחת נתת לפניהם, אמרה לו לאו, אלא בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון, וכולם ממקרא אחד, שנאמר כי יוצר הכל הוא וגו’ (ירמיה י’ טו):
Siman 3
אמר ר’ יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנא’ קדש ישראל לה’ ראשית תבואתה וגו’ (ירמיה ב ג), (ממה שנקראו ראשית בענין שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] בראשית ברא אלהים וגו’:
Siman 4
בראשית ברא אלהים. זה שאמר הכתוב ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), [מדבר בישראל, מהו כתיב, מגן הוא לכל החוסים בו (ש”ב כב לא)] וימינך תסעדני (תהלים יח לו), זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), וענותך תרבני (תהלים שם), ויש עניו מן הקב”ה אמר ר’ אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב”ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר ה’ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו’ (דברים א ו), הוי וענותך תרבני (ר’ אמר) [ד”א] וענותך תרבני, אמר ר’ שמעון בן זירא מי עניו כהקב”ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב”ה אמר ליחזקאל קום צא אל הבקעה [ושם אדבר אותך] (יחזקאל ג כב), ויצא יחזקאל ומצאו להקב”ה שקדמו לשם, שנאמר ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה’ עומד ( שם שם כג), הוי וענותך תרבני (ר’ אמר) [ד”א] וענותך תרבני, אמר ר’ לולייני בר טבריני בשם ר’ יצחק, ראה ענוותו של הקב”ה, ראה מה כתיב, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול (שמות יט יט), לא עשה כן, אלא משה ידבר וגו’, הוי וענותך תרבני אמר ר’ אבא בר כהנא בא וראה ענוותו של הקב”ה, מה כתיב ויאמר (ה’ אלי) [אלי ה’] השער הזה סגור יהיה (ולא) [לא] יפתח (יחזקאל מד ב), מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן, אבל הקב”ה נכנס בכבודו בשער קטן, הוי (אומר) וענותך תרבני אמר ר’ יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב”ה לא עשה כן, אלא בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער, אמר הקב”ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם, כשהם הולכין נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים, שנאמר וירא אליו ה’ באלוני ממרא (בראשית יח א), ואחר כך וישא עיניו וירא (שם שם ב), הוי וענותך תרבני אמר ר’ סימון ראה מה כתיב, ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עומד לפני ה’ (שם שם כב), לא היה צריך לומר אלא והאלהים עודנו עומד, אלא תיקון סופרים הוא, הוי (אומר) וענותך תרבני אמר בן עזאי בא וראה ענותנותו שלו, אבל הקב”ה אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר בראשית ברא אלהים:
Siman 5
בראשית ברא אלהים. זש”ה ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), מהו אמון, אמר ר’ יהודה בר אלעאי אומן בתורה, היה הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם, הוי ואהיה אצלו אמון, מה כתיב בראשית ברא אלהים, אין ראשית אלא תורה, שנאמר ה’ קנני ראשית דרכו וגו’ (שם שם כב), הוי בראשית ברא אלהים:
Siman 6
אמר ר’ שמעון בן יוחי אוי להם לגדפנין שהם נושאים שמו של הקב”ה על חנם, שלא יהא אדם אומר לה’ קרבן, לה’ עולה, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן לה’, חטאת לה’, עולה לה’, מנחה לה’. למוד, בראשית ברא, ואחר כך אלהים, משמזכיר (הטיומא) [קטיזמא] שלו, ואחר כך מזכיר שמו.
Siman 7
שאלו המינין את (ר’ ישמעאל) [ר’ שמלאי], אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לתורה, אמרו לו הרי כתיב כי אלהים קדושים (יהושע כד יט), אמר להם קראו סוף הפסוק, הם לא נאמר אלא הוא. אמר ר’ ברכיה בשם ר’ אבא האדמוני, מהו קדושים, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמר ר’ אחא בר חנינא הקב”ה דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקדושה, חסיפת זרועו בקדושה, [נאה ואדיר בקדושה]. דרכו בקדושה מנין, שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים עז יד). הליכתו בקדושה מנין, שנאמר הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח כה). נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך (שם סג ג). דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו (שם ס ח). חסיפת זרועו בקדושה מנין, שנאמר (חסף) [חשף] ה’ [את] זרוע קדשו (ישעיה נב י). נאה ואדיר בקדושה מנין, שנאמר מי כמוכה באלים ה’ וגו’ (שמות טו יא). הוי כי אלהים קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמרו לו והכתיב בראשית ברא אלהים, אמר להן בראו לא כתיב כאן, אלא ברא.
Siman 8
ר’ ישמעאל שאל את ר’ עקיבא, שהיה ר’ עקיבא דורש אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין ריבוין, א”ל ר’ ישמעאל בראשית ברא אלהים שמים וארץ אין כתיב כאן, אלא את השמים ואת הארץ, ישובו של מקרא הוא. א”ל ר’ עקיבא כתיב כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב מז), אילו נאמר שמים וארץ, היינו אומרים שתי אלהות הן, אלא את השמים ואת הארץ, הם ומה שנברא עמהם.
Siman 9
ר’ הונא בשם ר’ אליעזר בנו של ר’ יוסי הגלילי אומר השמים החדשים והארץ החדשה הקדים וברא אותם, שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיה סו כב), אמר דוד לפני הקב”ה רבונו של עולם מקלס אני לפניך על פלאים שעשית בעולם, שנאמר ברכי נפשי את ה’ ה’ אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת (תהלים קד א), מה דרשו גדולי עולם, ר’ אלעזר ור’ יהושע גדול היית עד שלא בראת, ונתגדלת מאד משבראת עולמך, והוד והדר לבשת.
Siman 10
שאל ר’ נתן בן אלעזר את ר’ שמואל, א”ל היאך ברא הקב”ה את העולם, א”ל ר’ שמואל כשביקש הקב”ה [לברוא] את העולם נתעטף באורה, שנאמר עוטה אור כשלמה (שם שם ב), אמר לו בלחישה אמרת לי, למה בלחישה, [א”ל] כשם שקיבלתי בלחישה, כך מסרתי לך בלחישה. א”ל ר’ תנחומא בר אבא והלא כבר שמענו את ר’ יצחק דורשה ברבים. מאימתי נתגדל הקב”ה, משברא שמים וארץ ובזכות מי בראו בזכות ישראל, שנאמר קודש ישראל לה’ [ראשית תבואתה] (ירמיה ב ג). אמר ר’ אבא בר כהנא תבואתה כתיב, ולמה אנו קורין תבואתו, שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה ולא מן הקרן, שהוא קיימת לנו לעולם הבא. ד”א בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר ואשים דברי בפיך [ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה נא ט”ז) ]. ד”א בזכות ציון, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה (שם שם).
Siman 11
אמר ר’ יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו). אמר ריש לקיש כביכול דבר היה מפי הקב”ה, בדבר ה’ שמים נעשו (שם לג ו), וכתיב בו ברא, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה’, הוי (אומר) בראשית ברא אלהים. אמר ר’ אחא דיבר הקב”ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שאלמלא שאמר להם די, היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים. בראשית ברא אלהים את השמים, שמים הללו מהיכן נבראת, מגוש של שלג, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב לז ו), וברכם הקב”ה והיו פרים ורבים, אמר דוד יברכך ה’ מציון עושה שמים וארץ (תהלים קלד ג).
Siman 12
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ילמדנו רבינו מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם, הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), ומה כתיב אחריו, יהי כבוד ה’ לעולם (שם שם לא). שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה הזועות באות לעולם א”ל בשעה שהקב”ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א”ל אליהו ז”ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב”ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב”ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר כל הנקרא בשמי [ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו] (ישעיה מג ז). ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכעיסין אותי, זה אומר ה’ עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אעפ”י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם, שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ד), ומה איכפת להם, אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי, תדע לך שכך הוא, ר’ יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, שנאמר יהי רקיע בתוך המים (בראשית א ו), וכתוב אחר אומר המקרה במים עליותיו (תהלים קד ג), ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד), הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור’ חנינא אמר בחמישי נבראו (את) המלאכים, מניין, שנאמר ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), אלו המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), הוי אומר בחמישי נבראו, בין כדברי ר’ יוחנן ובין כדברי ר’ חנינא הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב”ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב”ה, אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייעו אותי בעולמי, אמר הקב”ה אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר (את) [ואת] כל אלה ידי עשתה (ישעיה סו ב), בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] (שנאמר) אלה תולדות השמים והארץ וגו’:
Siman 13
ד”א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש”ה המשל ופחד עמו (איוב כה ב), לפי שאיוב אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו [אבוא עד תכונתו] (שם כג ג), אמר ר’ אבא בר כהנא אם בהיכל של מעלה הוא אבוא עד תכונתו, ואם בהיכל של מטה אבוא עד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל, שנאמר ויכינו המזבח על מכונתו (עזרא ג ג), הוי אומר זה היכל. אערכה לפניו משפט (איוב כג ד), אמרו לו חביריו אי אתה יודע שהוא נקרא אלהי המשפט, שנא’ כי אלהי משפט ה’ (ישעיה ל יח), ופי’ אמלא תוכחות (איוב שם), אמר לו אם סותם פיו של אותו האיש, אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמה לי] (איוב כג ה), אם יהא משיבני על כל דבר ודבר, אם חטאתי אם לא חטאתי, הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו (שם שם ח), אמר ר’ יוחנן מכאן אתה למד שהשכינה במערב, הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי, למה כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא (שם שם י), אמרו לו חבריו איוב עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו, ולהטיח דברים עמו, אמרו לו יכול אתה להטיח עם מיכאל. ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו (שם), אפילו העליונים צריכין שלום, המזלות עולין, שור אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר העליונים צריכין שלום.
Siman 14
אלה תולדות השמים והארץ. בכל מקום אתה מוצא משה קודם לאהרן, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר הוא אהרן ומשה (שמות ו כו). בכל מקום אתה מוצא יהושע קודם לכלב, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון (במדבר לב יב). בכל מקום אתה מוצא כבוד האב קודם לכבוד האם, ומנין ששניהן שוין, שנאמר איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג). בכל מקום אתה מוצא השמים קודם לארץ, ומנין ששניהם שוין, שנאמר ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים:
Siman 15
אלה תולדות השמים והארץ. זהו שאמר הכתוב ה’ בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), אתה מוצא בחכמה ברא הקב”ה שמים וארץ. אמר ר’ עזריה בשם ריש לקיש ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיע מלמעלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביעי יהי מאורות מלמעלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב”ה אם אני בורא מלמעלן, הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן, השמים מתרגזין, מה עשה הקב”ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמעלן, הוי אומר ה’ בחכמה יסד ארץ:
Siman 16
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר ר’ אבהו בשם ר’ יוחנן בה”י בראם, ומה עסקו של ה”י כאן, אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה”י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו, כך ברא הקב”ה את עולמו בלא יגיעה, שנאמר לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ כח). ד”א בהבראם, אמר ר’ תחליפא באברהם, הן הן האותיות בהבראם, בזכותו של אברהם. (שנאמר)
Siman 17
ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ועשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה. אמר ר’ לוי בשם ר’ חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב”ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביעי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ערב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו’, ויכל אלהים, ויברך אלהים וגו’, אשר ברא אלהים וגו’ (בראשית ב א:ג). ד”א אשר ברא ועשה אין כתיב כאן, אלא לעשות, שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן, ר’ בנייא אמר אלו המזיקין, שברא נפשותיהם עם שהוא בורא גופן קדש יום השבת, והניחן ונשארו רוח בלא גוף, עד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם, והבא על השידה הוויין ליה בנין שדין, וממי אתה למד, מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות, וכל מי שבא עליה אין עליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה. ויש אומרים אשר ברא אלהים לעשות, זו בית המקדש העתיד להיות.
Siman 18
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ר’ ברכיה ור’ חלבו בשם ר’ שמואל בר נחמן אמר כל תולדות שבתורה חסרין ו’, חוץ משנים שהן מלאין, אלה תולדות פרץ (רות ד יח), אלה תולדות השמים, שניהן מלאים. אמר ר’ יהודה הלוי בר שלום והן ששה, אמר ר’ פנחס בשם ר’ ראובן כנגד ששה דברים שהיסר את אדם הראשון, ואלו הן, זיו פניו וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן עדן, וחמה ולבנה, זיו פניו מנין, שנאמר משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ). קומתו מנין, שנאמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה). חייו מנין, שנגזר עליו מיתה [שאילו זכה] היה חי וקיים לעולם. ופירות הארץ מנין, שנאמר ארורה (הארץ) [האדמה] בעבורך (בראשית ג יז). וגן עדן מנין, שנאמר ויגרש את האדם (שם שם כד). וחמה ולבנה מנין, שנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (ישעיה יג י), אבל לעולם הבא הקב”ה (חזיר לו) [מחזירן], זיו פניו [מנין], שנאמר כל רואיהם יכירום וגו’ (שם סא ט). וקומתו מנין, שנא’ ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו יג), ר’ יהודה אומר מאי קוממיות, עתיד שיהיו כל אחד ואחד (מישר) [מישראל] גובהו מאה אמה. ר’ שמעון בן יוחי אומר מאתים אמה, שנאמר קוממיות, קום מאה, מיות מאה, הרי מאתים. (ויחיו לעולם) [וחייו מנין], שנאמר כימי העץ ימי עמי וגו’ (ישעיה סה כב). ופירות הארץ מניין, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה [כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר] (יחזקאל מז יב). וגן עדן מנין, שנאמר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (הושע יד ח). חמה ולבנה מנין, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיה ל כו). אמר ר’ אחא בשם ר’ חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא.
Siman 19
כתוב אחד אומר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד), בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה, שנאמר ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. אמר ר’ יהודה בר’ אילעי, המקרא עוזר לבית הלל, שנאמר לפנים הארץ יסדת (תהלים קב כז), ור’ חנינא אמר ממקומך אתה למד, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו’, ומה כתיב אחריו והארץ היתה תהו וגו’. אמר ר’ שמעון בן יוחי תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ, והיך נבראו כאלפס וככיסוייה, כך ברא הקב”ה השמים והארץ, שנאמר אף ידי יסדה ארץ [וימיני טפחה שמים] (ישעיה מח יג). למה הקדים הקב”ה שמים לארץ, וארץ לשמים, ללמדך ששניהם שקולין כאחת. ר’ תנחומא בר אבא אמר בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בעשייה ארץ קדמה לשמים.
Siman 20
שאלה מטרונא אחת את ר’ יוסי, כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו’ כימי השמים על הארץ (דברים יא כא), אין אתם קיימים אלא כל זמן שמים וארץ קיימים, ועתידין שמים וארץ להתבלות, שכך אמר ישעיה שאו מרום עיניכם וראו וגו’ (ישעיה מ כו), וכתיב שאו לשמים עיניכם והביטו וגו’ (שם נא ו), אמר לה מאותו נביא שהוכחתני, ממנו אני משיבך, שנאמר כאשר השמים החדשים [והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה’, כן יעמוד זרעכם ושמכם (שם סו כב) ].
Siman 21
ויאמר ה’ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב). ילמדנו רבינו מהו להציל תיק הספר עם הספר מפני הדליקה בשבת, כך שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפלין עם התפלין, הרי שנו רבותינו כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, למה כדי שלא ישרפו דברי תורה, ותיק הספר מפני מה מצילין אותו, כדי שלא ישרף, וכי דברי תורה כתובין בתוכו, אלא בשביל שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו, אמר שלמה הולך את חכמים וגו’ (משלי יג כ), אוי להם לרשעים ולדבוקים עמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, מה כתיב בהם בדור המבול וימח את כל היקום (בראשית ז כג), אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא אוי להם לרשעים ולדבוקים שהם מחייבין עצמן ודובקיהם, אמר ר’ יהודה בר אידי לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שכתבו גמיקיסוס לזכר ולבהמה, לפיכך מאדם ועד בהמה (שם שם), אוי להם לרשעים ודובקיהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, ואוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם, אתה מוצא כשחלק קרח הלכו עמו במחלוקת מאתים וחמשים ראשי סנהדריות, והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר ותפתח הארץ וגו’ (במדבר טז לב), אם הם חטאו רכושם מה חטאו, אלא אוי לרשעים ואוי לדובקיהם, ואשריהם לצדיקים ואשריהם דובקיהם. ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה, באדין גבריא אילן כפיתו בסרבליהון [פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגו אתון נורא יקידתא] (דניאל ג כא), וכיון שיצאו מכבשן האש כתיב בהן (חויין) [חזין] לגובריא (אילן) [אלך] די לא שלט נורא בגשמהון [ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו (שם שם כז), למה סרבליהון לא שנו, בשביל שהיו דבוקין בהן, הוי אשריהם הצדיקים ואשרי דביקיהם. אמר הקב”ה אדם שמע לאשתו ונדבק בה ונתגרש, שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג כד), ואם שמע ונדבק לי, היה כמוני, מה אני חי וקיים, כך הוא חי וקיים לעולם, מנין (ממה שאמור בענין) [ממה שקרינו בענין], ויאמר ה’ אלהים הן האדם.
Siman 22
[הן האדם]. זהו שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל), על שדה איש עצל עברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות תשובה, ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל) זה חוה, ששמעה לדברי נחש. והנה עלה כלו קמשונים (שם שם לא), שמלאו כל העולם פורענות. כסו פניו חרולים (שם), שנאמר וקוץ ודרדר (בראשית ג יח), וגדר אבניו נהרסה (משלי כד לא), שפרץ גדירו של עולם, כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן הן האדם.
Siman 23
[הן האדם]. זש”ה ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר (דניאל ח יג), מהו פלמוני, ר’ יוחנן אמר זה מיכאל, שהוא עומד לפנים, ר’ חנינא אמר זה גבריאל, המדבר בישראל, שהיה אומר עד מתי החזון התמיד (שם שם), עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם (שם), זה בית המקדש, ששמם בעונותינו. תת (קדש) [וקדש] (שם), אין קודש אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה’ (ירמיה ב ג). וצבא מרמס (דניאל שם), עד מתי הן מרמס לאומות העולם. ויאמר אלי [עד] ערב בקר (שם שם יד), עד מתי גזירות הרעות עד שיעשה ערבן של ישראל בקר, באותה שעה ונצדק קדש (שם). ד”א ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו’, א”ל כל גזירות הרעות של מי הן, א”ל (לאדם) [של אדם] הראשון, עד מתי החזון התמיד והפשע שומם, את משיבו מן הגזירות, שכתיב בו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). תת (קדש) [וקדש] וצבא מרמס, אלו בניו של אדם הראשון שנגזרה עליהם מיתה. ויאמר אלי עד ערב בקר, עד שיבא בקרו של עולם הבא. וכשנגזרה עליו מיתה וגזירות רעות, התחיל עליו הקב”ה מקונן הן האדם.
Siman 24
[הן האדם]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויעש ה’ אלהים לאדם [ולאשתו כתנות עור] (בראשית ג כא), מהו כתנות עור, ר’ מאיר ור’ יוחנן אומרים כבגדים (חזקים) [הדקים] הבאים מבית שאן, שהן דבוקים על בשרו של אדם, ואינו (מרגיז) [מרגיש]. ר’ שמואל בר נחמני אמר לפיטטו (פי’ מיני בגדים), ר’ יהושע בן לוי אמר ליגנון, ר’ יוסי ב”ר חנינא אמר סיסטין, ר’ אבהו אמר היה ר’ יצחק אומר חלקין כצפרין ונאין כמרגלית. ריש לקיש אמר כמעשה השמים, וכשהיתה העבודה בבכורות, היו מקריבין בהן, כיון שחטא התחיל הקב”ה מקונן הן האדם. (מהו הן האדם).
Siman 25
[ויגרש את האדם] (בראשית ג כד). אמר ר’ יהודה שעה ראשונה עלה במחשבה שניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית נפח בו נשמת חיים, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו, בעשירית חטא, באחד עשר נידון, בשתים עשר גרשו, שנאמר ויגרש את האדם, מהו ויגרש, שגירשו ביסורים. ד”א ויגרש, שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג טז). וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג כד) לפיכך נקראו כרובים שהן רבים. אמר ריש לקיש לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף, נאמר כאן כרובים, ונאמר בסנחריב ה’ (צבאות) [אלהי ישראל] יושב הכרובים (מ”ב יט טו), מה כרובים האמור כאן חרופים וגידופים, אף כאן חרופים וגדופים. ואת להט החרב המתהפכת (בראשית שם), זו גיהנם המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין על הרשעים. חזקיה בריה דר’ חייא אמר והיכן משלימין את נפשותיהן בצונן, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומי ינצל מדינה של גיהנם, מי שעוסק בתורה. ואת להט החרב, אין חרב אלא תורה, שנא’ וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט ו). לשמר את דרך [עץ החיים (בראשית ג כד). אמר ר’ שמואל בר נחמן לשמור את דרך] ואחר כך עץ חיים, א”ל הקב”ה אני הנחתיך בגן עדן, שתהא יגע בתורה, ותאכל מעץ החיים, ועכשיו שחטאת מה אתה עושה כאן, צא, ויגרש את האדם, א”ל הקב”ה היית צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך, ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת, הרי אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו’ (ישעיה ה א), מה עשה הקב”ה, טרדו מן העולם הזה, שנאמר תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). אמר ר’ סימון אפילו אדם הראשון נמחה במים. אמר ר’ שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר’ שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). אתה מוצא בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקב”ה, ואמר לו אי הבל אחיך (בראשית ד ט), בקש לגנוב דעת של מעלה, אמר הקב”ה מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי (שם שם י), כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות, שנאמר ויאמר קין אל ה’ גדול עוני מנשוא (שם שם יג), אמר לפניו רבונו של עולם אתה טוען העליונים והתחתונים, ואין אתה יכול לטעון עוני. ד”א אמר לפניו רבונו של עולם אתה נקראת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז יח), וגדול עוני מנשוא, א”ל הקב”ה עשית תשובה, חייך שאני מבטל ממך גזירה אחת, שנאמר ויצא קין מלפני ה’ וישב בארץ נוד (בראשית ד טז) עד שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון, א”ל מה נעשה בדינך, אמר אילולי שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם, באותה שעה אמר אדם הראשון טוב להודות לה’ (תהלים צב ב), בעולם הזה יחידים מודים להקב”ה, אבל לעולם הבא הכל מודים ואומרים לו הודאה, שנאמר אודך ה’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה יב א).
Siman 26
זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א).ילמדנו רבינו מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים, כך שנו רבותינו, לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שנים זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם (שם שם ב), מאי טעמייהו דבית שמאי, כנגד קין והבל, מאי טעמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר’ סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל, אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר’ סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב”ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה (דה”א כב ח), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (ש”ב ז יד), אימתי כשיעסוק בתורה, אבל בהניה אותי והלך בדרכי לבו אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שם), מאי בשבט אנשים, זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע (מ”א יא כג) ], [ובנגעי בני אדם] ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י), להודיעך שכל ק”ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר הקב”ה אני לא בראתי את עולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), מה עשה הקב”ה, נתן תאותה של חוה בלבו של אדם, ושימש עמה וילדה שת, שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] (בראשית ה ג), כיון שנולד שת, אמר אדם לבניי הראשונים לא הייתי מיחס, למה שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות, מנין ממה שקראו בענין, זה ספר תולדות וגו’.
Siman 27
[זה ספר תולדות אדם וגו’, ויחי אדם וגו’, ויולד בדמותו כצלמו]. מכאן אמרו הבא על הרוחות אין לו עליו כלום ואינו זנות, אע”פ שהוציא שכבת זרע, כמקרה לילה דמיא, ומה שכתוב לא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף ביד וברגל, אבל הרוחות אין זו זנות. ועוד מעשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שידה בדמות אשה, ופיתה אותו ונזדווגה לו, ויום הכפורים היה ואח”כ נצטער אותו חסיד עד מאד, עד שנזדמן לו אליהו זכור לטוב, א”ל מפני מה אתה מיצר, הגיד לו כל אותו המעשה שאירע לו, א”ל פטור אתה שידה היתה, ואילו היה חייב, [לא היה] אליהו זכור לטוב נראה לו ומדבר עמו ופוטר אותו, [אלא] מכאן אתה למד שאינו זנות ופטור הוא.
Siman 28
זה ספר תולדות אדם.זהו שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך (תהלים קלט טז), עד שאדם היה מוטל גולם הראהו הקב”ה דור דור ודורשיו, דור דור וצדיקיו, דור דור ורשעיו, עד שיחיו המתים, א”ל כל מה שראו עיניך, ועל ספרך כלם יכתבו (שם שם), ומהו לא אחד בהם (שם), ר’ אליעזר ור’ יהושע, [ר’ אליעזר אומר] ימים יוצרו ולא אחד בהם, אמר הקב”ה היום הזה אני גואל את בני ממצרים, וביום הזה אני קורע את הים ומפיל שונאיהם, ביום הזה אני נותן את התורה, ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלף, הוי (אומר) ולא אחד בהם. ר’ יהושע אומר (ולא) [ולו] אחד בהם, מימים שברא הקב”ה בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא זה יום הכפורים, שנאמר הלא זה צום אבחרהו (ישעיה נח ו). ד”א (ולא) [ולו] אחד בהם, זה יום השבת, שנאמר על כן ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו (שמות כא יא). ד”א גלמי ראו עיניך. שהראה לו הקב”ה לאדם הראשון כל הדורות ונתנם בספרו, שנאמר זה ספר תולדות אדם.
Siman 29
ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז). מהו, אלא כשברא הקב”ה את האדם העביר לפניו כל הדורות עד שיחיו המתים, הצדיקים והרשעים, א”ל ראה על מה הבאת מיתה על הצדיקים, כיון ששמע אדם כך, התחיל מיצר, אמר לפניו רבונו של עולם וכך עשיתי בעולמך, אי איכפת לי על הרשעים שהן מתים, אלא על הצדיקים שלא יהו מתרעמין עלי, אלא בבקשה ממך שלא תכתוב עלי שאני הבאתי מיתה עליהם, א”ל הקב”ה כך אני עושה, כיון שבא אדם ליפטר מן העולם, נגלה עליו הקב”ה, א”ל כתוב מעשיך שעשית שאתה מת על מעשיך שעשית והוא כותב, כיון שכתב אומר לו חתום, והוא חותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום, ולעתיד לבא כשיושב הקב”ה לדון עם בריותיו, מביא כל הספרים של בני אדם, ומגלה להם מעשיהם, לכך נאמר ביד כל אדם יחתום וגו’.
Siman 30
ד”א זה ספר. אמר ר’ יהושע זש”ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקב”ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקב”ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ”א יג ב), ואילו זכו הדורות, היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו. אמרו רבותינו כשהיה ר’ מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו, פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר ר’ מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם [אעפ”כ] הזהרו עצמיכם ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאו, הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר’ מאיר, אמר להם ר’ מאיר למה חלפתם בגדיכם, אמרו לו הלכנו לבית המרחץ והפקדנו בגדינו אצל כידור ונטלן, אמר להן והלא אמרתי לכם הזהרו בכידור זה, אמרו לו רבינו בבקשה ממך מנין היית יודע, אמר להם משמו, דכתיב כי דור תהפוכות המה וגו’ (דברים לב כ). וכן אתה מוצא במצרים, משפחת הלבני (במדבר ג כא), לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים, לפיכך משפחת הלבני. ומשפחת השמעי (שם), כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב”ה תפלתם. ומשפחת החברוני (שם שם כז) שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב”ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו’.
Siman 31
ד”א מי פעל ועשה [קורא הדורות מראש]. אף לרבקה אמר הקב”ה מה עתיד לעשות, שנאמר ותלך לדרוש את ה’, ויאמר ה’ לה שני גוים בבטנך (בראשית כה כב כג), אמר לה לעשו אני שונא, וליעקב אני אוהב, שנאמר ורב יעבוד צעיר (שם שם), הודיע לה הקב”ה כל הדברים עד שלא נולדו, אמר לה דומה את לשדה שנזרעה והצליחה, ומלאו האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר תהא (אותה) [ברוכה כאותה] השדה שמלאה האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר הקב”ה לרבקה יהי שלום בכרס הזה, שהוא עתיד למלאות גן עדן צדיקים, וגיהנם רשעים, שנאמר שני גוים בבטנך, לכך נאמר מי פעל ועשה.
Siman 32
זה ספר וגו’. מה עשה הקב”ה לאדם, הפיל עליו שינה והראה לו נח וכל התמימים, אברהם וכל הגרים, יצחק וכל מקריבי עולה, יעקב וכל יושבי אוהלים, משה וכל הענוים, אהרן וכל הכהנים, יהושע וכל הפרנסים, דוד וכל המלכים, [שלמה וכל השופטים], וכיון שראה את כולם, הקיץ משנתו, א”ל הקב”ה ראית [אותם, חייך] כל הצדיקים הללו יוצאין ממך, כיון שאמר לו כך, נחה רוחו אמר דוד רבונו של עולם כתבת אותי בספרו של אדם הראשון, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ ח), לפיכך אני צריך לומר לפניך שירה, שנאמר אז אמרתי ואין אז אלא שירה, [שנאמר אז ישיר משה (שמות טו א)], לפיכך מקלסו רבות עשית אתה ה’ אלהי (תהלים מ ו), אימתי אנו צריכין לומר לפניך שירה, לעולם הבא, שנאמר מזמור שירו לה’ שיר חדש (שם צח א).
Siman 33
וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו ה), ילמדנו רבינו כמה דינם של רשעים בגיהנם, כך שנו רבותינו, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, זה מן המשנה, מן המקרא מנין, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו (ישעיה סו כג), מאותו חודש לאותו חודש הרי י”ב חדשים, שנאמר מיום ליום ומחדש לחדש [שנים עשר] (אסתר ג ז). ובמה הם נידונין, באש ובשלג, שנאמר לא תירא לביתה משלג (משלי לא כא), זהו גיהנם, ונוטלין אותו מן השלג ומקלעין אותו לתוך האש. אמר דוד ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ ג), ולמה נקרא שמו טיט היון, שהן נוטלין אותן ומשליכין אותן לאש, והן צווחין ווי, ואחר כך הן מקלעין אותם לשלג, והן צווחין ווי, לכך נקרא שמו היון, מקום שאומרים שם ווי ווי. והיכן משלימין את נפשותיהם, אמר חזקיה בריה דר’ חייא בתוך השלג, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומה ראית להקיש משפט רשעים בגיהנם למשפט דור המבול, שכשם שדינם של אלו באש ובשלג, [כך דינם של אלו באש ובשלג, באש מנין], שנאמר בחומו נדעכו ממקומם (איוב ו יז), ובשלג מנין, שנאמר ויהי הגשם על הארץ (בראשית ז יב), ולמה כך, אלא במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ראה מה כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם (שם ו ב), אלו הבתולות, כי טבת הנה (שם), אלו הפנויות. ויקחו להם נשים (בראשית שם), אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו (שם) א, על הזכר ועל הבהמה. אמר ר’ הונא בשם ר’ אידי לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו קמיסמסין (פי’ כתובות) לזכר ולבהמה, לפיכך באו עליהן המים כמין אשה, שנאמר ילפתו ארחות דרכם (איוב ו יח), ואין ילפתו אלא אשה, שנאמר ויחרד האיש וילפת והנה אשה (רות ג ח), ואין ארחות אלא (אשה) [נשים], שנאמר אורח כנשים (בראשית יח יא), וכן דרכם, שנאמר כי דרך נשים לי (שם לא לה), הוי אומר במה שחטאו בו נפרע מהם. תדע לך שכן הוא, ראה מה כתיב, ביום ההוא נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ז יא), מהו רבה, אלא אמר הקב”ה כמה שחטאו ברבה, כך אני נפרע מהם ברבה, מנין ממה שקראו בענין וירא ה’ כי רבה וגו’.
Siman 34
[וירא ה’ כי רבה וגו’]. זש”ה כי יש אדם שעמלו וגו’ (קהלת ב כא), מדבר בהקב”ה, ומנין שנקרא אדם, שנאמר [ועל דמות הכסא] דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א כו), שעמלו בחכמה (קהלת שם), שנאמר ה’ בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), ובדעת מנין, שנא’ בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). ובכשרון (קהלת שם), שהיו המעשים מתכשרין מעצמן, ולאדם שלא עמל בו, אלו הבריות. יתננו חלקו, גם זה הבל, כי כל ימיו מכאובים, שהיו מכאובים לפני הקב”ה במעשיהם הרעים, וכעס ענינו, שהיו מכעיסין לפני הקב”ה. גם בלילה לא שכב לבו, שהיו עושין (רע) [מעשים רעים] בלילה, ומנין שאפילו (בלילה) ביום, שנאמר רק רע כל היום (בראשית ו ה).
Siman 35
ד”א וירא ה’. זהו שאמר הכתוב בכל מקום עיני ה’ צופות רעים וטובים (משלי טו ג), וכתיב (כל מקום עיני ה’ משוטטות) [כי ה’ עיניו משוטטות בכל הארץ] (דה”ב טז ט), צופות מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים, טובים זה נח ובניו, ורעים אלו דור המבול.
Siman 36
ד”א וירא ה’. זש”ה כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח ו), אלא לפי שהרשעים מכעיסין להקב”ה (והקב”ה) [ואומרים הקב”ה] נשבע שאיני מביא מבול לעולם, ואנו עושים כל מה שאנו מבקשין, ומנין שנשבע הקב”ה, שכן ישעיהו אמר כי מי נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיה נד ט) ], הקב”ה רואה את הרשעים היאך מכעיסין לפניו, כביכול תוהא שנשבע, והוא אומר מה אעשה שנשבעתי, מנין, שנאמר ותהי האמת נעדרת [וגו’ וירא ה’ וירע בעיניו כי אין משפט (ישעיה נט טו) ], למה אמר הקב”ה וירא ה’ וירע בעיניו, כביכול למה כי אין משפט, אמר הקב”ה הרשעים שבעולם כך אומרים שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, [חייכם] יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, ומהו עושה לרשעים, משקען במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט, לכך נאמר וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ.
Siman 37
ד”א וירא ה’. זש”ה אנשי רע לא יבינו משפט (משלי כח ה), אילו דור המבול, שהיו חוטאין ולא היו מסתכלין שהפורענות באה עליהן, ומבקשי ה’ יבינו כל (שם), זה נח ובניו, ששמעו מהקב”ה שהוא מביא מבול ונתייראו מהקב”ה, בא וראה למה אמר הקב”ה לנח שיעשה תיבה, כדי שיראו אותו שהוא עוסק בה ויעשו תשובה, ואלמלי כך לא היה הקב”ה יכול להציל את נח בשמים או בדברים, אחרי שאמר לו עשה לך תבת עצי גופר (בראשית ו יד). צהר תעשה לתבה (שם שם טז), ולמה כך, אמר הקב”ה מתך כך שאני אומר לו עשה תבה והוא עוסק בה, והם מתכנסים אצלו ואומרים לו נח מה אתה עושה, והוא אומר להם תבה, שאמר לי הקב”ה שהוא מביא מבול לעולם שהן מכעיסין אותו, ומתוך כך עושין תשובה, כך הקב”ה מחשב, אבל הן לא היו משגיחין עליו, הוי אומר אנשי רע לא יבינו משפט.
Siman 38
ד”א וירא ה’. זש”ה יש רעה ראיתי תחת השמש (קהלת י ה), אמר הקב”ה ראו מה עשו הרשעים הללו, שתי בריות אני עשיתי באדם, יצר טוב ויצר הרע, שנא’ עיר קטנה ואנשים בה מעט (שם ט יד), עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט, אילו אברים, ובא אליה מלך גדול (שם), זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים (שם), אלו חטאות, ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם] (שם טו), זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו (שם שם), שהוא מביא את האדם לחיים, ואדם לא זכר וגו’ (שם), זה דור המבול, שלא קבלו עליהם יצר טוב.
Siman 39
ד”א וירא ה’. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב”ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב”ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (שם ה לב).
Siman 40
ויאמר ה’ לא ידון רוחי באדם לעולם (שם ו ג). אמר ר”ל אמר הקב”ה איני בורא עוד נפש לאדם, שנאמר לאידון רוחי באדם, ר’ יוחנן אמר מהו לא ידון, כשיעלו נפשותיהם אצלי, איני מחזירן להם, כענין שנאמר ויאמר ה’ למלאך וישב חרבו אל נדנה (דה”א כא כז), אמר להם הקב”ה לעצמיכם אתם עושים רעה שאתם נפלים מן העולם, שנאמר הנפלים היו בארץ וגו’ (בראשית ו ד). למה נקרא שמם נפילים, שהפילו את העולם. וגם אחרי כן וגו’ וילדו להם, אמר ר’ ברכיה אין כתיב וילדו מהם, אלא וילדו להם, אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת, כיוצא בו אמר יחזקאל האשה המנאפת וגו’ (יחזקאל טז לב). המה הגבורים אשר מעלם אנשי השם (בראשית ו ד). אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, מחויאל שמיחה הקב”ה שמותן מן העולם, מתושאל שנתשו אל. אנשי השם, שהיו קשים ומורדים בהקב”ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו וגו’ (איוב כא יד). אמר ר’ יצחק למה היו מורדים, שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה. אמר ר’ שמואל בר אמי למה היו מורדים, שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים, אמר הקב”ה מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ הרע וקציר (בראשית ח כב), שהיו מולידים וקוברים, וקור וחום (שם), שלא היו יסורין באים עליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג. מעשה בתלמיד אחד של ר’ עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה, מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר’ עקיבא, א”ל באדירות אתה מת, ואי אתה בא לידי נסיון, ומה שהולדת אי אתה קובר. אמר הקב”ה בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי, היסורין מצויין בבני אדם, אבל לעולם הבא אני עוקרן מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו כו), ומחדש אני אביכם, שכן אמר ישעיה וקוי ה’ יחליפו כח [יעלו אבר כנשרים] (ישעיה מ לא). חסלת בראשית
