סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. תנן התם מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה (דנפישי מילתה) פסיק ותני פסולה מבוי דלא נפיש מיליה תני תקנתא מנהמ אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא רבי זירא אמר מהכא (ישעיהו ד ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנותאל אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי דלא הוי סוכהאל התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכהורבא אמר מהכא (ויקרא כג מב) בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבעאל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכהאל הכי קאמינא לך עד כ אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק למעלה מכ אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיקכולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות היאכרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות המשיח הוא דכתיבור זירא אכ לימא קרא וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה לצל יומם שמעת מינה תרתיכרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאבייכמאן אזלא הא דאמר ר יאשיה אמר רב מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה כמאןכרבה דאמר משום דלא שלטא בה עינא וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינאכמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות אפי למעלה מעשרים אמה כשרה כמאןכרבי זירא דאמר משום צל הוא וכיון דרויחא איכא צל סוכהכמאן אזלא הא דאמר רב חנן בר רבה אמר רב מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו אפי למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן דלא כחדבשלמא דרבי יאשיה פליגא אדרב הונא ורב חנן בר רבה דאינהו קא יהבי שעורא במשכא ואיהו לא קא יהיב שעורא במשכאאלא רב הונא ורב חנן בר רבה נימא בהכשר סוכה קמיפלגי דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות ומר סבר הכשר סוכה במחזקת ראשו ורובו ושולחנולא דכולי עלמא הכשר סוכה ראשו ורובו ושולחנו והכא בהא קמיפלגי דמר סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי אבל יותר מראשו ורובו ושולחנו דה כשרהומר סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ד אמות פליגי אבל יותר מד אמות דברי הכל כשרהמיתיבי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמהאמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמיםלמה לי למיתני ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמיםהכי קאמר להו כי תאמרו בנים קטנים היו וקטנים פטורין מן הסוכה כיון דשבעה הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמווכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא משגחה תש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא עפ חכמיםבשלמא למד בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכךמשום אוירא אלא למאן דאמר בסוכה קטנה מחלוקת וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה אמר רבה בר רב אדא לא נצרכה אלא לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניותוכי דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות אמר רב אשי לא נצרכה אלא לקיטוניות שבהרבנן סברי בניה בסוכה מעליא הוו יתבי ואיהי יתבה בקיטוניות משום צניעותא ומשום הכי לא אמרי לה דבר ור יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי ואפה לא אמרי לה דבראמר רב שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו אל רבי אבא כמאן כבש אל אלא כמאןאיכא דאמרי אמר רבי אבא דאמר לך מני אל בש היא ולא תזוז מינהמתקיף לה רב נחמן בר יצחק ממאי דבש ובית הלל בסוכה קטנה פליגי דלמא בסוכה גדולה פליגי וכגון דיתיב אפומא דמטולתא ושולחנו בתוך הבית דבית שמאי סברי גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו ובית הלל סברי לא גזרינןודיקא נמי דקתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בש פוסלין ובית הלל מכשירין ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת מיבעי ליהובסוכה קטנה לא פליגי והתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה רבי אומר עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמותותניא אידך רבי אומר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וחכא אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו כשרה ואילו שולחנו לא קתני קשיין אהדדי אלא לאו שמ הא בש הא בהאמר מר זוטרא מתניתין נמי דיקא מדקתני בש פוסלין ובה מכשירין ואם איתא בשא לא יצא ובה אומרים יצא מיבעי ליהואלא קשיא מי שהיהלעולם בתרתי פליגי פליגי בסוכה קטנה ופליגי בסוכה גדולה וחסורי מיחסרא והכי קתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בש אומרים לא יצא ובה אומרים יצא ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו בלבד בש פוסלין ובית הלל מכשיריןמאן תנא להא דתנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומהואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירובואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין האחין והשותפין חולקין בולימא רבי היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין סוכה דדירת עראי היא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא אפי רבנן מודו דאי אית ביה ד אמות על ד אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה אינשי אמר מר פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה מט דבית כתיב בהו בכולהוואין מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב מט דלא חזי לדירה עירובי חצירות אין מניחין בו אבל שיתוף מניחין בומט דלא גרע מחצר שבמבוי דתנן עירובי חצירות בחצר שיתופי מבוי במבויוהוינן בה עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסראלא אימא עירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי והאי לא גרע מחצר שבמבויואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות דאפי כבורגנין לא משוינן ליה מט בורגנין חזו למילתייהו והאי לא חזי למילתיהואין האחין והשותפין חולקין בו טעמא דלית ביה ד אמות הא אית ביה ד אמות חולקיןוהתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזהאלא אימא אין בו דין חלוקה כחצר דאמר רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב חסדא אמר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין אותו בשוהדהני מילי בית דלמהוי קאי יהבינא ליה חצר האי דלמיסתר קאי לא יהבינן ליה חצר היתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוטואעג דבטלינהו [לכולהו] משום דבטלה דעתו אצל כל אדםתבן ובטלו הוי מיעוט וכל שכן עפר ובטלותבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר יוסי ורבנן דתנן בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו מבוטלביטלו אין לא ביטלו לא ותני עלה רבי יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטילהיתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין בתוך כ אמה אם צלתם מרובה מחמתם כשרה ואם לאו פסולההיתה גבוהה י טפחים והוצין יורדין לתוך י סבר אביי למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשירהאל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחההיתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרהומן הצד אם יש משפת איצטבא לכותל דא פסולה פחות מארבע אמות כשרהמאי קא משמע לן דאמרינן דופן עקומה תנינא בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך דא פסולה הא פחות מכאן כשרהמהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמלהיתה גבוהה מכ אמה ובנה איצטבא באמצעיתה אם יש משפת איצטבא ולדופן ארבע אמות לכל רוח ורוח פסולה פחות מארבע אמות כשרהמאי קא משמע לן דאמרינן דופן עקומה היינו הךמהו דתימא דופן עקומה מרוח אחת אמרינן אבל כל רוח ורוח לא קא משמע לןהיתה פחותה מי טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג טפחים פסולהפחות משלשה טפחים כשרהמאי שנא התם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא הכא דאמרת פחות משלשה טפחיםהתם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות סגיא הכא לשוויי לדופן פחות משלשה טפחים אין אי לא לאהיתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים ויש בו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתאאל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכאתר נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן ר יעקב מכשיר וחכמים פוסליןאמר רב הונא מחלוקת על שפת הגג דר יעקב סבר אמרינן גוד אסיק מחיצתא ורבנן סברי לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא אבל באמצע הגג דברי הכל פסולה ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקתאיבעיא להו באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקומיתיבי נעץ ד קונדיסין בארץ וסיכך על גבן ר יעקב מכשיר וחכמים פוסליןוהא ארץ דכאמצע הגג דמי וקא מכשיר רבי יעקב תיובתא דרב הונא תיובתאועוד באמצע הוא דפליגי אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא בתרתיאמר לך רב הונא פליגי באמצע הגג והוא הדין על שפת הגג והאי דקמיפלגי באמצע הגג להודיעך כחו דר יעקב דאפילו באמצע הגג נמי מכשירתר נעץ ארבעה קונדיסין בארץ וסיכך על גבן ר יעקב אומר רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן נידונין משום דיומד ואם לאו אין נידונין משום דיומד שהיה רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח וחכמים אומרים עד שיהו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח:
ושאינה גבוהה עשרה טפחים. מנלן אתמר רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנובכולה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתןארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורתותניא ר יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה והארץ נתן לבני אדםולא ירדה שכינה למטה והכתיב (שמות יט כ) וירד ה על הר סיני למעלה מעשרה טפחים והכתיב (זכריה יד ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים למעלה מעשרה טפחיםולא עלו משה ואליהו למרום והכתיב (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה והכתיב (מלכים ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמים למטה מעשרה והכתיב (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו למטה מעשרהמכל מקום מאחז פני כסא כתיב אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה ונקט ביהבשלמא ארון תשעה דכתיב (שמות כה י) ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו אלא כפורת טפח מנלן דתני רבי חנינא כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנהצא ולמד מפחות שבכלים שנאמר (שמות כה כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב מה להלן טפח אף כאן טפח ונילף מכלים גופייהו תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשתונילף מציץ דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב ורחב ב אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב שיטין יוד הא מלמעלה וקדש למד מלמטה ואר אליעזר בר יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה בשיטה אחתדנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיטונילף מזר דאמר מר זר משהו דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי אי הכי מסגרת נמי הכשר כלי הוא מסגרתו למטה היתההניחא למאן דאמר מסגרתו למטה היתה אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא למימר האי הכשר כלי הואאלא דנין דבר שנתנה בו תורה מדה מדבר שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כללרב הונא אמר מהכא (ויקרא טז יד) על פני הכפורת קדמה ואין פנים פחות מטפחואימא כאפידבר יוכני תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני פני גמר כתיב הכא אל פני הכפורת וכתיב התם (בראשית כז ל) מאת פני יצחק אביוונילף מפנים של מעלה דכתיב (בראשית לג י) כראות פני אלהים ותרצני תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשתונילף מכרוב דכתיב (שמות כה כ) אל הכפורת יהיו פני הכרוביםאמר רב אחא בר יעקב גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח ורב הונא נמי מהכא גמירומאי כרוב אר אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביאאל אביי אלא מעתה דכתיב (יחזקאל י יד) פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם אפי רברבי ואפי זוטראוממאי דחללה עשרה בר מסככה אימא בהדי סככהאלא מבית עולמים גמר דכתיב (מלכים א ו ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב (מלכים א ו כו) קומת הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדין משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדיןמשכן כמה הוי עשר אמות דכתיב (שמות כו טז) עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכי תלתיה כמה הוי עשרים פושכי דל עשרה דארון וכפורת פשו להו עשרה וכתיב (שמות כה כ) והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרהממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי דלמא להדי רישייהו קיימי אמר רב אחא בר יעקב למעלה כתיב ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה למעלההניחא לר מאיר דאמר כל האמות היו בינוניות אלא לר יהודה דאמר אמה של בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה מאי איכא למימרארון וכפורת כמה הוי להו תמניא ופלגא פשו להו חד סרי ופלגא אימא סוכה עד דהויא חד סרי ופלגאאלא לרבי יהודה הלכתא גמירי לה דאמר ר חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסינישיעורין דאורייתא נינהו דכתיב (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ואמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמרחטה לבית המנוגע דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מידהיה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהה בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכל בליפתןשעורה דתנן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהלגפן כדי רביעית יין לנזירתאנה כגרוגרת להוצאת שבתרמון דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים(דברים ח ח) ארץ זית שמן (ודבש) ארץ שכל שיעוריה כזיתים כל שיעוריה סלקא דעתך הא איכא הני דאמרינן אלא אימא שרוב שיעוריה כזיתיםדבש ככותבת הגסה ביום הכפוריםאלמא דאורייתא נינהו ותסברא שיעורין מי כתיבי אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא הואחציצין דאורייתא נינהו דכתיב (ויקרא יד ט) ורחץ (את בשרו) במים שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המיםכי אתאי הלכתא לשערו כדרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנא נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות שתים איני יודעשערו נמי דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערוכי אתאי הלכתא לכדרבי יצחק דאמר רבי יצחקדבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפידוליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפידהיא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירהמחיצין הא דאמרן הניחא לרבי יהודה אלא לרמ מאי איכא למימרכי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה:
ושאין לה שלש דפנות. תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח רש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפחבמאי קמיפלגי רבנן סברי יש אם למסורת ור שמעון סבר יש אם למקרארבנן סברי יש אם למסורת (ויקרא כג מב) בסכת בסכת בסכות הרי כאן ארבעדל חד לגופיה פשו להו תלתא שתים כהלכתן ואתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפחר שמעון סבר יש אם למקרא בסכות בסכות בסכות הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמתה אטפחואי בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא והכא בהא קמיפלגי מר סבר סככה בעיא קרא ומר סבר סככה לא בעיא קראואיבעית אימא דכולי עלמא יש אם למסורת והכא בהא קמיפלגי מס כי אתאי הלכתא לגרע ומס כי אתאי הלכתא להוסיףואיבעית אימא דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע ויש אם למסורת והכא בדורשין תחילות קמיפלגי מס דורשין תחילות ומס אין דורשין תחילותרב מתנה אמר טעמיה דרש מהכא (ישעיהו ד ו) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטרואותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצאאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרבויעמידנו כנגד ראש תור שתיק רבאיתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בי מדרשא מעמידו כנגד היוצארבי סימון ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמיאמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצהרבי סימון ואיתימא ר יהושע בן לוי אמר עושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמיומאי שנא התם דקאמרת סגיא טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא פס ארבעה התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן סגי ליה בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות אי איכא פס ארבעה אין אי לא לאאמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת הפתחאיכא דאמרי אמר רבא ונתרת נמי בצורת הפתחאיכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתחרב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק וקא עביד צורת הפתח אל לא סבר מר להא דרבא דאמר רבא ונתרת נמי בצורת הפתח אל אנא כאידך לישנא דרבא סבירא לי דאמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח:
שתים כהלכתן כו. אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבתאיתיביה אביי ומי אמרינן מגו והתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחיםויתירה שבת על סוכה שהשבת אינה נתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכהמאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה ולא אמרינן מגולא יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכהאי הכי ליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאילו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק ואילו סוכה דשבת לא בעיא טפח שוחק וסגי בלחידהא את הוא דאמרת סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרההוא לא אצטריכא ליה השתא מקילתא לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכןגופא אמר רבאסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרהואמר רבא סיכך על גבי פסי ביראות כשרהוצריכא דאי אשמעינן מבוי משום דאיכא שתי דפנות מעלייתא אבל גבי פסי ביראות דליכא שתי דפנות מעלייתא אימא לאואי אשמעינן פסי ביראות משום דאיכא שם ארבע דפנות אבל סיכך על גבי מבוי דליכא שם ארבע דפנות אימא לאואי אשמעינן הני תרתי מחמירתא לקילתא אבל מקילתא לחמירתא אימא לא צריכא:
ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. תר חמתה מחמת סיכוך ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנותאמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי מט דרבי יאשיה דכתיב (שמות מ ג) וסכות על הארון את הפרוכת פרוכת מחיצה וקא קרייה רחמנא סככה אלמא מחיצה כסכך בעינןורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכךאמר אביי רבי ור יאשיה ורבי יהודה ורבי שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי ורבי אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינןרבי דתניא רבי אומר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ד אמות פסולהרבי יאשיה הא דאמרןרבי יהודה דתנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ אמה פסולה רבי יהודה מכשירור שמעון דתניא ב כהלכתן וג אפילו טפח רבי שמעון אומר ג כהלכתן וד אפילו טפחרבן גמליאל דתניא העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורע מכשירבית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשיריןרבי אליעזר דתנן העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים מכשיריןאחרים דתניא אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויותאמר ר יוחנן סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב בה כד בני אדם כשרה ואם לאו פסולהכמאן כרבי דאמר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולהמכדי גברא באמתא יתיב כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח בתריסר סגיהני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעיא טפימכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע בשיתסר סגיהמ בעיגול דנפיק מגו ריבועא אבל ריבועא דנפיק מגו עגולא בעיא טפי משום מורשא דקרנתאמכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא בשיבסר נכי חומשי סגיא לא דקאימור דאמרינן לא דק פורתא טובא מי אמרינן לא דקאל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי מי סברת גברא באמתא יתיב תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי כמה הוו להו שיתסר אנן שיבסר נכי חומשא בעינן לא דקאימור דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן לא דקאמר ליה רב אסי לרב אשי לעולם גברא באמתא יתיב ורבי יוחנן מקום גברי לא קחשיבכמה הוו להו תמני סרי בשיבסר נכי חומשא סגיא היינו דלא דק ולחומרא לא דקרבנן דקיסרי ואמרי לה דייני דקיסרי אמרי עיגולא דנפיק מגו ריבועא רבעאריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא ולא היא דהא קחזינן דלא הוי כולי האי אר לוי משום רמ שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה והחיצונה סוכה ופטורה מן המזוזהואמאי תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביעתנו רבנן גנבך סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתהמאי כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכהמכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת רקבש דתנו רבנן סוכת רקבש סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתהמאי כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל סוכהמכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת גנבךהאי תנא דגנבך אלימא ליה גנבך משום דקביעי וקא תנא מכל מקום לאתויי רקבש דלא קביעיוהאי תנא דרקבש אלימא ליה רקבש דבני חיובא נינהו ותנא ממ לאתויי גנבך דלאו בני חיובא נינהו:
סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה. מט דבית שמאי אמר קרא (ויקרא כג לד) חג הסוכות שבעת ימים לה סוכה העשויה לשם חג בעינןובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת דאמר רב ששת משום רע מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תל חג הסוכות שבעת ימים להותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה מה חג לה אף סוכה להובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמיאלא מאי טעמייהו דבית שמאי כתיב קרא אחרינא (דברים טז יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשויה לשם חג בעינןובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועדובית שמאי סבירא להו כרבי אליעזר דאמר אין עושין סוכה בחולו של מועדובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרהכי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה (אלמא) דבעינן טויה לשמה הנ נבעיא סוכה עשויה לשמהשאני התם דאמר קרא (דברים כב יב) גדילים תעשה לך לך לשם חובך הכא נמי חג הסוכות תעשה לך לך לשם חובךההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולההתם כתיב קרא אחרינא (במדבר טו לח) ועשו להם משלהם:
העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרהממאי מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית ליתני פסולה אלא הא קמל דאילן דומיא דבית מה בית צלתו מרובה מחמתו אף אילן צלתו מרובה מחמתווכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא בשחבטןאי בשחבטן מאי למימרא מהו דתימא ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן קמל דלא גזרינןהא נמי תנינא הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרההיכי דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר אלא לאו כשחבטן ושמע מינה דלא גזרינן מהו דתימא הני מילי בדיעבד אבל לכתחילה לא קמל:
סוכה עג סוכה וכו. תר (ויקרא כג מב) (בסוכות) תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הביתאדרבה בסוכות תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיבאמר ר ירמיה פעמים ששתיהן כשירות פעמים ששתיהן פסולות פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולה פעמים שתחתונה פסולה והעליונה כשרהפעמים ששתיהן כשירות היכי דמי כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה והעליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא עליונה בתוך עשריםפעמים ששתיהן פסולות היכי דמי כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מעשרים אמהפעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולההיכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך עשריםופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה הד כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך עשריםפשיטא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה מד ניגזר דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמלכמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולהאמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח (דתניא) טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה אבל פחות מרום טפח לא מביא ולא חוצץורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה שלא מצינו מקום [חשוב] פחות מארבעהושמואל אמר עשרה מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרהתנן רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרהמאי אין דיורין אילימא דיורין ממש אטו דיורין קא גרמי אלא לאו מאי אין דיורין כל שאינה ראויה לדירה והיכי דמי דלא גבוה עשרה מכלל דתנא קמא סבר אעפ שאינה ראויה לדירה פסולהכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה התחתונה כשרהמכלל דתנא קמא סבר אעפ שאינה ראויה לקבל פסולהאיכא בינייהו דיכולה לקבל על ידי הדחק:
פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס עג הקינוף פסולה אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה גמ אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה פשיטא מפני הנשר תנן מד הוא הדין דאפילו לנאותה והאי דקתני מפני הנשר אורחא דמילתא קתני קמללימא מסייע ליה סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין ותלה בה אגוזין שקדים אפרסקין ורמונים פרכילי ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהןעד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו דלמא מן הצדאתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה אמר רב אשי ומן הצד ממעטיןמנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה והא קא חזו ליה דרטיבא לכי יבשה קאמינא לךאתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולהרב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי אמר להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכהאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אעפ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרהתא שמע הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרהמיתיבי הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו הא תרגמה שמואל במטה גבוהה עשרהתש או שפירס על גבי קינופות פסולה התם נמי דגביהי עשרהוהא לא קתני הכי דתניא נקליטין שנים וקינופות ארבעה פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין כשרה ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה מכלל דקינופות אף על פי שאין גבוהין עשרהשאני קינופות דקביעי והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא ואמר שמואל כהכשרה כך פסולה אמרי התם דלמפסל סוכה בעשרה הכא דלשויי אוהלא בציר מעשרה נמי הוי אוהלאאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל הישן בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמעמיתיבי הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא קריאת שמע הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרההנ מסתברא מדקתני סיפא הא למה זה דומה לעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא קריאת שמע שמע מינהובית נמי אעפ שאין גבוה עשרה כיון דקביע אוהלא הוא דלא גרע מקינופותלא אמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג אעפ שגבוהה עשרהמיתיבי הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן בשיש לה גגתש נקליטין שנים וקינופות ארבעה פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים הא גבוהין מן המטה עשרה פסולה אעפ שאין לה גגשאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעידרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה אעפ שיש לה גג אעפ שגבוהה עשרה כמאן כר יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע דתנן אר יהודה נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקניםולימא הלכה כרבי יהודהאי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא הני מילי מטה דלגבה עשויה אבל כילה דלתוכה עשויה אימא לא קמל טעמא דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע לא שנא מטה ולא שנא כילה מתני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרהזה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו גמ יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה ואמר רב צריך לנענעאמר ליה רב הונא הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דשמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר כי הא דרב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהןאתא לקמיה דרב חייא בר אשי אמר ליה הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמא פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו היא עשייתןוסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן והא תני שמואל משום ר חייא הטיל לשני קרנות בבת אחת ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשרין מאי לאו שקושר ואחכ פוסק לא שפוסק ואחכ קושרפוסק ואחר כך קושר מאי למימרא מהו דתימאבעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמלמיתיבי תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן פסולין מאי לאו פסולין לעולם ותיובתא דרב אמר לך רב מאי פסולין פסולין עד שיפסקו ושמואל אמר פסולין לעולם וכן אמר לוי פסולין לעולם וכן אמר רב מתנה אמר שמואל פסולין לעולםאיכא דאמרי אמר רב מתנה בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דמר שמואל ואמר לי פסולין לעולםמיתיבי תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולין ועוד תניא גבי סוכה (דברים טז יג) תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולההיכי דמי אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין נינהו אלא בשקצצן וקתני פסולה ושמ דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתא דרבאמר לך רב הכא במאי עסקינן דשלפינהו שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו מכל מקום תלאן ואחכ פסק קשיא לרב קשיאלימא כתנאי עבר וליקטן פסול דברי רבי שמעון בר יהוצדק וחכמים מכשיריןסברוה דכע לולב צריך אגד וילפינן לולב מסוכה דכתיב גבי סוכה תעשה ולא מן העשוימאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דמכשיר סבר אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן ומאן דפסיל סבר לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתןלא דכע לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי מאן דמכשר סבר לא ילפינן לולב מסוכה ומאן דפסיל סבר ילפינן לולב מסוכהואבא אי סבירא לן דלולב צריך אגד כולי עלמא לא פליגי דילפינן לולב מסוכה והכא בהא קמיפלגי מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסולמט דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כתיב התם (שמות יב כב) ולקחתם אגודת אזוב וכתיב הכא (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינןכמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר אי ר יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן אמאי מצוה לעולם רבנן היא ומשום שנאמר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו מהמ אמר ריש לקיש אמר קרא (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץהניחא למד ענני כבוד היו אלא למד סוכות ממש עשו להם מאי איכא למימר דתניא (ויקרא כג מג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו דברי ר אליעזר רע אומר סוכות ממש עשו להם הניחא לרא אלא לרע מאי איכא למימרכי אתא רב דימי אר יוחנן אמר קרא (דברים טז יג) חג הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץאי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי חייםכי אתא רבין אמר ר יוחנן אמר קרא (דברים טז יג) באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדברואימא גורן עצמו ויקב עצמו אר זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר לסכך בומתקיף לה רבי ירמיה ואימא יין קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי דבילה אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן ואתא ר ירמיה ושדא ביה נרגארב אשי אמר מגרנך ולא גורן עצמו מיקבך ולא יקב עצמורב חסדא אמר מהכא (נחמיה ח טו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבותהיינו הדס היינו עץ עבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב מתני חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן וכולן שהתירן כשרות וכולן כשרות לדפנות גמ אר יעקב שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי חדא הא ואידך החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכהחדא משום גזרת אוצר וחדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא ידענא הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשויאר ירמיה ניחזי אנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן פעמים שאדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי מדהא משום גזרת אוצר הא משום תעשה ולא מן העשויורבי יעקב הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליהאמר רב אשי אטו חבילי קש וחבילי עצים משום גזרת אוצר איכא משום תעשה ולא מן העשוי ליכא והחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזרת אוצר ליכאור יוחנן אמר לך הכא דקתני אין מסככין בהן לכתחלה הואדאין מסככין משום גזרת אוצר הא דאורייתא שפיר דמי התם דקתני אינה סוכה אפילו דיעבד מדאורייתא נמי אינה סוכהאמר רב יהודה אמר רב סככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולהזכרים כשרה פשיטא מהו דתימא ניגזור זכרים אטו נקבות קמל(אמר מר) בנקבות פסולה פשיטא מהו דתימא בית קבול העשוי למלאות לא שמיה קיבול קמשמע לןאמר רבה בר בר חנה אר יוחנן סככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה והושני פשתן איני יודע מהווהושני עצמן איני יודע מה נפשך אי דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה אבל תרי ולא דייק הוצני קרי ליה או דלמא תרי ולא דייק נמי הושני קרי ליהאמר רב יהודה הני שושי ושווצרי מסככין בהו אביי אמר בשושי מסככין בשווצרי לא מסככין מט כיוןדסרי ריחייהו שביק להו ונפיקאמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן מאי טעמא כיון דנתרי טרפייהו שביק לה ונפיקאמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככין בהו אעג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד אעג דהדר אגיד להו איגד בחד לא שמיה אגדאמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני מסככין בהו אעג דאגידי נינהו אגד בידי שמים לא שמיה אגד אעג דהדר אגיד להו איגד בחד לא שמיה אגדתניא נמי הכי קנים ודוקרנין מסככין בהן קנים פשיטא אימא קנים של דוקרנין מסככין בהןואמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא הני מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסחמיתיביה אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי ולא אזוב שיש לו שם לוויאמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאת תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כללרבא אמר הני מרריתא סתמא שמייהו והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמאאמר רב חסדא איגד בחד לא שמיה אגד שלש שמיה אגד שנים מחלוקת ר יוסי ורבנן דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין רבי יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל שהואקא סלקא דעתין מדשיריו שנים תחילתו נמי שנים והאי דקתני שלשה למצוה ומדרבי יוסי שלשה למצוה לרבנן שלשה לעכבוהתניא ר יוסי אומר אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא תחילתו שלשה ושיריו שנים איפוך לר יוסי שלשה לעכב לרבנן שלשה למצוהוהתניא אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחלתו ושיריו אחדשיריו אחד פסול הא אמרת שיריו אחד כשראלא אימא עד שתהא תחלתו כשיריו אחדדרש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככין בהו אעג דאגדן למנינא בעלמא הוא דאגדןאר אבא הני צריפי דאורבני כיון שהותרה ראשי מעדנים שלהן כשרין והא אגידי מתתאי אמר רב פפא דשרי להו(ואמר) רב הונא בריה דרב יהושע אפילו תימא דלא שרי להו כל אגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמיה אגדאר אבא אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה ופוסלין בסוכה משום אויר מט כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמיואמר רבי אבא אמר רב הונא הבוצר לגת אין לו ידותורב מנשיא בר גדא אמר רב הונא הקוצר לסכך אין לו ידותמאן דאמר קוצר כל שכן בוצר דלא ניחא ליה דלא נימצייה לחמריה מאן דאמר בוצר שאין לו ידות אבל קוצר יש לו ידות דניחא ליה דליסכך בהו כי היכי דלא ליבדרןנימא דרב מנשיא בר גדא תנאי היא דתניא סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילין ובהן ענבים קשין ובהן שבלים מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה אחרים אומרים עד שיהו קשין מרובין על הידות ועל האוכליןמאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר יש להן ידות ומר סבר אין להן ידותלרבי אבא ודאי תנאי היא לרב מנשיא בר גדא מי לימא תנאי היא אמר לך רב מנשיא דכולי עלמא סברי הקוצר לסכך אין לו ידות והכא במאי עסקינן כגון שקוצצן לאכילה ונמלך עליהן לסיכוךאי קוצצן לאכילה מאי טעמייהו דרבנן וכי תימא קסברי רבנן כיון דנמלך עליהן לסיכוך בטלה ליה מחשבתו ומי בטלה ליה מחשבה בהכי והתנן כל הכליםיורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבהוכי תימא הני מילי כלים דחשיבי אבל ידות דלצורך אכילה נינהו במחשבה נעשה ובמחשבה סלקא והתנן כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורות (ור יוסי מטמא)בשלמא למאן דאמר בססן התיר אגודן שפיר אלא למאן דאמר מאי בססן בססן ממש מאי איכא למימרהכא נמי שבססן ממש אי הכי מאי טעמייהו דאחרים דאמור כרבי יוסי דתנן רבי יוסי מטמאהאי מאי בשלמא התם טעמא דרבי יוסי חזיא לכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש הואיל וראויות להופכן בעתראלא הכא למאי חזיא חזיא לכי סתר למנקט להו בגילייהוגופא כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורות ורבי יוסי מטמא מאי בססן רבי יוחנן אמר בססן ממש ר (אליעזר) אומר התיר אגדןבשלמא לרבי (אליעזר) דאמר בססן התיר אגדן היינו דמטמא רבי יוסי אלא לרבי יוחנן דאמר בססן ממש אמאי מטמא רבי יוסי אר שמעון בן לקיש הואיל וראויות להופכן בעתראר (אליעזר) למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקבה ממדת אכזריות למדת רחמנות מתני מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו גמ אמר רב מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה אבל בנסרין שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולהאין בהן ארבעה ואפי פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהואר פפא הכי קאמר יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה פחות משלשה דברי הכל כשרה מט קנים בעלמא נינהו כי פליגי משלשה עד ארבעה מר סבר כיון דליתנהו שיעור מקום לא גזרינן ומר סבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרינןתנן נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו בשלמא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה משום הכי לא יישן תחתיו אלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה לר יהודה אמאי לא יישן תחתיומי סברת דברי הכל היא סיפא אתאן לרבי מאירתא שמע שני סדינין מצטרפיןשני נסרין אין מצטרפין ר מאיר אומר אף נסרין כסדיניןבשלמא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין מצטרפין לארבעהאלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה הד אי דאית בהו ארבעה למה להו לאיצטרופי אי דלית בהו ארבעה אמאי והא קנים בעלמא נינהולעולם דאית בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצדלישנא אחרינא בשלמא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצדאלא לרב בשלמא לר מאיר מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד אלא לר יהודה דאמר אפי יש בהן ארבעה כשרה מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו איידי דקאמר ר מאיר מצטרפין אמר רבי יהודה אין מצטרפיןתניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואלתניא כוותיה דרב סככה בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה יש בהן ארבעה רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיראר יהודה מעשה בשעת הסכנה שהביאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן אמרו לו משם ראיה אין שעת הסכנה ראיהתניא כוותיה דשמואל סככה בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה דברי הכל פסולה אין בהן ארבעה ר מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרה ומודה רבי יהודה שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ואין ישנים תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתואתמר הפכן על צידיהן רב הונא אמר פסולה ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי כשרהאיקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה הפכן על צידיהן מהו אמר להו פסולה נעשו כשפודין של מתכתאמר להו רב הונא לא אמרי לכו אמרי כוותי אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה אמר להו ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכולימא מסייע ליה אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים אעפ שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולההיכי דמי (מאי) לאו כגון שהפכן על צידיהם לא הכא במאי עסקינן כגון דאנחה אפומא דמטללתא דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר דהוה ליה פסל היוצא מן הסוכה וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכהמתני תקרה שאין עליה מעזיבה ר יהודה אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק גמ בשלמא בה טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת מבינתים עבד בה מעשה אלא בית שמאי מאי טעמייהו אי משום תעשה ולא מן העשוי בחדא סגי אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת מבינתים סגילעולם משום גזרת תקרה והכי קאמרי אף על פי שמפקפק אי נוטל אחת מבינתים אין אי לא לאאי הכי אימא סיפא ר מאיר אומר נוטל אחת מבינתים אבל לא יפקפק רבי מאיר היינו בית שמאיהכי קאמר לא נחלקו בש ובה בדבר זהמאי קמל דרמ אית ליה גזרת תקרה ורי לית ליה גזרת תקרה והא אפליגו בה חדא זימנא דתנן מסככין בנסרים דברי ר יהודה ורבי מאיר אוסראר חייא בר אבא אר יוחנן רישא בנסרים משופין עסקינן ומשום גזרת כלים נגעו בהולרי אמר רב דאמר סככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה ולא גזר זכרים אטו נקבות הכא נמי לא נגזר נסרים משופין אטו כליםאלא על כרחך רישא פליגי בגזרת תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה ואפליגי בתרתי זימני ללסיפא ר יהודה (היא) דקא אמר ליה לרבי מאיר אמאי קא אסרת בנסרים משום גזרת תקרה האי סברא לבית שמאי הוא דאית להו ובית הלל לא גזרי אמר רבי מאיר לא נחלקו בש ובה בדבר זההניחא לרב דאמר מחלוקת בשיש בהן ארבעה דר מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה סיפא במאי פליגיבביטולי תקרה קא מיפלגי מר סבר בטלה בהכי ומר סבר בהכי לא בטלה מתני המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה גמ לימא תיהוי תיובת דרב הונא בריה דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסוראמר לך רב הונא בריה דרב יהושע מאי כמותן בנכנס ויוצאוהא אפשר לצמצם אר אמי במעדיףרבא אמר אפילו תימא בשאין מעדיף אם היו נתונים שתי נותנן ערב ערב נותנן שתי או בארוכות המטה לימא מסייע ליה לר אמי בר טביומי דאמר רבי אמי בר טביומי סככה בבלאי כלים פסולהכדאמר ר חנן אמר רבי בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים הנ בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעיהיכא איתמר דר חנן אמר רבי אהא דתנןמטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה דברי ר אליעזר וחכמים אומרים מטמאת אברים ומטהרת אברים מאי ניהו אר חנן אמר רבי ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעיםלמאי חזיא למסמכינהו אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשליגופא אמר ר אמי בר טביומי סככה בבלאי כלים פסולה מאי בלאי כלים אמר אביי מטלניות שאין בהם שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשיריםתניא כוותיה דרבי אמי בר טביומי מחצלת של שיפא ושל גמי שיריה אעפ שנפחתו מכשיעורה אין מסככין בהןמחצלת הקנים גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ר אליעזר אומר אף היא מקבלת טומאה ואין מסככין בה החוטט בגדיש אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זה סוכהתניא נמי הכי החוטט בגדיש לעשות לו סוכה הרי זה סוכה והאנן תנן אינה סוכה אלא לאו שמע מינה כדרב הונא שמע מינהאיכא דרמי ליה מירמא תנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה והא תניא הרי זו סוכה אמר רב הונא לא קשיא כאן בשיש שם חלל טפח במשך שבעה כאן בשאין שם חלל טפח במשך שבעה מתני המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים גמ במאי קמיפלגי מר סבר מחיצה תלויה מתרת ומר סבר מחיצה תלויה אינה מתרתתנן התם בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין בתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומרבית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה אמר ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהןאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ר יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר מחיצה תלויה מתרתולא היא לא ר יהודה סבר לה כר יוסי ולא ר יוסי סבר לה כר יהודהלא ר יהודה סבר לה כר יוסי עד כאן לא קאמר ר יהודה התם אלא בעירובי חצירות דרבנן אבל הכא סוכה דאורייתא לאולא רבי יוסי סבר לה כר יהודה עד כאן לא קאמר ר יוסי הכא אלא בסוכה דמצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לאואם תאמר מעשה שנעשה בציפורי על פי מי נעשה לא על פי רבי יוסי אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסיומאי מעשה דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת שכחו ולא הביאו סת מערב שבת למחר פירסו סדינין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בופירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בואמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד תלי ליה באמצע פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה וכל פחות משלשה כלבוד דמיפשיטא מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן קמלמיתיבי מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן כי תניא ההיא בסוכה גדולה ומאי קא משמע לן דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי יוסיאמר רבי אמי פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקים ליה בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמימאי קמל הא קמל שיעור משך סוכה קטנה שבעהמתני הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולהבית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולהוכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה גמ כל הני למה לי צריכא דאי אשמעינן בית שנפחת משום דהני מחיצות לבית עבידן אבל חצר המוקפת אכסדרה דמחיצות לאו לאכסדרה עבידי אימא לא צריכאואי אשמעינן הני תרתי משום דסככן סכך כשר הוא אבל סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו דסככה סכך פסול הוא אימא לא צריכאאמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעהואמינא להו אנא אויר דפוסל בשלשה מנא לכו דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה סכך פסול נמי לא ליפסיל אלא בארבע אמות דתנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הסיכוך לכותל ד אמות פסולהואמרו לי בר מינה דההיא דרב ושמואל אמרי תרוייהו משום דופן עקומה נגעו בהואמינא להו אנא מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה ואויר פחות משלשה מאי כשרה מלייה בשפודין מאי פסולה ולא יהא אויר הפוסל בשלשה כסכך פסול הפוסל בארבעהואמרו לי אי הכי לדידך נמי דאמרת סכך פסול פוסל בארבע אמות מה אילו איכא סכך פסול פחות מד אמות ואויר פחות משלשה מאי כשרה מלייה בשפודין מאי פסולה לא יהא אויר הפוסל בשלשה כסכך פסול הפוסל בארבע אמותואמינא להו אנא האי מאי בשלמא לדידי דאמינא ארבע אמותמשום שיעורא ולאו שיעורא הוא האי לאו שיעורא הוא כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפיאלא לדידכו דאמריתו שיעור משום הפלגה מה לי איתפלג בסכך פסול מה לי אתפלג בסכך פסול ואויראמר ליה אביי ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה בסוכה קטנה מי לא שוו שיעורייהואל התם לאו משום דשוו שיעורייהו להדדי הוא אלא משום דליתיה לשיעורא דסוכה הואוכל היכא דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן הבגד שלשה על שלשה השק ארבעה על ארבעה העור חמשה על חמשה מפץ ששה על ששהותני עלה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זההתם כדקתני טעמא אמר רבי שמעון מה טעם הואיל וראוי לטמא מושב כדתנן המקצע מכולן טפח על טפח טמאטפח על טפח למאי חזי ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי הואיל וראוי (ליטלו) על גבי החמורבסורא אמרי להא שמעתא בהאי לישנא בנהרדעא מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוסל בארבע אמות ורב אמר בין מן הצד בין באמצע בארבע אמותתנן נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה בשלמא לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרה הכא במאי עסקינן מן הצדתא שמע שני סדינין מצטרפין שני נסרים אין מצטרפין רבי מאיר אומר נסרים כסדיניןבשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות מאי מצטרפין מצטרפין לד אמות אלא להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה היכי דמי אי דאית בהו ד למה להו אצטרופי אי דלית בהו ד קניא בעלמא נינהולעולם דאית בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצדתש סככה בנסרין של ארז שיש בהן ד דברי הכל פסולה אין בהן ד רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשירומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרהבשלמא למד בין באמצע בין מן הצד בד אמות משום הכי כשרה אלא למאן דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרהאמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא בסוכה דלא הויא אלא שמנה מצומצמות עסקינן ויהיב נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסאדהוו להו שני פסלין באמצע ואיכא הכשר סוכה באמצעאמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוטוהני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצעמט דמד יש לבוד באמצע דתניא קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת שלשה צריך להביא קורה אחרתואידך שאני קורות דרבנןמאי טעמא דמאן דאמר אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהוראין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהורואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להודרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו ר ישמעאל ברבי יוסי רבי פריש כך פירש אבא ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרהדרש רבי יהודה בר אלעאי אברומא שריא אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי פריש כך אמר אבא של מקום פלוני אסורה של מקום פלוני מותרתכי הא דאמר אביי האי צחנתא דבב נהרא שריא מאי טעמא אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים והא קא חזינן דקאיאלא משום דמליחי מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה קילפי לא מצי קאי והא קא חזינן דקאי אלא משום דלא מרבה טינייהו דג טמא אמר רבינא והאידנא דשפכי נהר איתן ונהר גמדא להתם אסיראאתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה אביי אמר כשרהאמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותםאמר ליה רבא לאביי לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם אפילו הפחית דופן אמצעי אמר ליה מודינא לך בההיא דהוה ליה כמבוי המפולשלימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמיפלגי דאתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד אמות דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותםאליבא דשמואל כע לא פליגיכי פליגי אליבא דרב אביי כרב ורבא אמר לך עד כאן לא אמר רב התם אלא דמחיצות לאכסדרה הוא דעבידי אבל הכא דלאו להכי עבידי לאתנן וכן חצר המוקפת אכסדרה ואמאי נימא פי תקרה יורד וסותםתרגמה רבא אליבא דאביי כשהשוה את קירויובסורא מתני להא שמעתא בהאי לישנא בפומבדיתא מתני סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין דברי הכל פסולה יש לה פצימין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה אביי אמר כשרה אמרינן לבוד רבא אמר פסולה לא אמרינן לבוד והלכתא כלישנא קמארב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין אמר ליה לא סבר מר הא דאמר רבא יש לה פצימין כשרה אין לה פצימין פסולה אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץאי נמי נראה מבחוץ ושוה מבפניםדאתמר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ולחי היינו פצימין תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה מאי פסל היוצא מן הסוכה אמר עולא קנים היוצאים לאחורי סוכהוהא בעינן שלש דפנות בדאיכא והא בעינן הכשר סוכה בדאיכא והא בעינן צלתה מרובה מחמתה בדאיכאאי הכי מאי למימרא מהו דתימא הואיל ולגוואי עבידי ולבראי לא עבידי אימא לא קמלרבה ורב יוסף אמרי תרווייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו מהו דתימא הא לית בה הכשר סוכה קמלרבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסל בהך פורתא קא משמע לן ומאי יוצא יוצא מהכשר סוכהרבי אושעיא אמר לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה ומאי יוצא יוצא מתורת סוכהמתקיף לה רב הושעיא לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסילאמר ליה רבי אבא זה מצטרף וישנים תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיוומי איכא מידי דאצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר אמר רבי יצחק בן אלישב איןטיט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה מתני העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין גמ תנא מודה ר אליעזר שאם הגביהה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן הכותל טפח שהיא כשרהמאי טעמייהו דרבנן שיפועי אהלים כאהלים דמואביי אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר אליעזראמר ליה ברייתא איפכא תני ר אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין שבקת מתניתין ועבדת כברייתאאמר ליה מתניתין יחידאה היא דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין מתני מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה גמ הא גופה קשיא אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא לסיכוךוהדר תני לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך הא סתמא לשכיבההא לא קשיא כאן בגדולה כאן בקטנה(בשלמא לרבנן לא קשיא אלא לרבי אליעזר קשיא דתנן) רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא לסיכוךאימא סיפא עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך הא סתמא לשכיבהאלא אמר רבא בגדולה כע לא פליגי דסתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה תנא קמא סבר סתם קטנה לשכיבה ורבי אליעזר סבר סתם קטנה נמי לסיכוךוהכי קאמר מחצלת הקנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא נעשה כמי שעשאה לסיכוך מסככין בה (קטנה עשאה לסיכוך מסככין בה טעמא דעשאה לסיכוך הא סתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה ואין מסככין בה) ואתא ר אליעזר למימר אחת קטנה ואחת גדולה סתמא כשרה לסיכוךאמר ליה אביי אי הכי ר אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליהועוד כי פליגי בגדולה הוא דפליגי ורבי אליעזר לחומרא דתניא מחצלת הקנים בגדולה מסככין בה ר אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בהאלא אמר רב פפא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה כי פליגי בגדולה תק סבר סתם גדולה לסיכוך ורבי אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבהומאי עשאה לשכיבה דקאמר הכי קאמר סתם עשייתה נמי לשכיבה עד דעביד לסיכוךתר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בהרבי ישמעאל בר יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה וכן היה רבי דוסא אומר כדבריותנן התם כל החוצלות מטמאין טמא מת דברי ר דוסא וחכמים אומרים מדרסמדרס אין טמא מת לא והא אנן תנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת אימא אף מדרסמאי חוצלות אמר רב אבדימי בר המדורי מרזובלי מאי מרזובלי אמר ר אבא מזבלי ר שמעון בן לקיש אומר מחצלות ממשואזדא ריש לקיש לטעמיה דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי חייא ובניו שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה וכן אמר רבי חייא ובניו לא נחלקו רבי דוסא וחכמים על מחצלות של אושאשהן טמאות ושל טבריא שהן טהורות על מה נחלקו על שאר מקומות מר סבר כיון דליכא דיתיב עלייהו כדטבריא דמיין ומר סבר כיון דמקרי ויתבי עלייהו כדאושא דמייןאמר מר כל החוצלות מטמאין טמא מת דברי ר דוסא והתניא וכן היה רבי דוסא אומר כדבריולא קשיא הא דאית ליה גדנפא הא דלית ליה גדנפאמיתיבי חוצלות של שעם ושל גמי ושל שק ושל ספירא מטמא טמא מת דברי ר דוסא וחכא אף מדרסבשלמא למאן דאמר מרזובלי של שעם ושל גמי חזו לכינתא דפירי של שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא למד מחצלות ממש בשלמא של שק ושל ספירא חזו לפרסי ונפוותא אלא של שעם ושל גמי למאי חזו חזו לנזיאתאאיכא דאמרי בשלמא למד מחצלות ממש של שעם ושל גמי חזו לנזיאתא של שק ושל ספירא חזו לפרסי ונפוותא אלא למד מרזובלי בשלמא של שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא של שעם ושל גמי למאי חזו חזו לכינתא דפיריתניא אר חנניה כשירדתי לגולה מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל ר יהושע אחי אבא הודה לדבריו אמר רב חסדא והוא דלית ליה גדנפאאמר עולא הני בודיתא דבני מחוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהו תניא נמי הכי מסככין בבודיא ואם יש להן קיר אין מסככין בהן
