קנה עולה וקנה יורד. פי’ המורה שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה ואשמעי’ כשרה ואינו נ”ל להכשיר אע”פ שחמתה מרובה מצלתה דאם חמתה מרובה בטל לי’ סכך לגמרי ואינו מועיל כלום אלא כגון שצילתה מרובה מחמתה ובא לומר לך דמצטרפין הקנים ולא אמרי’ סלק את העליונים כאלו אינן ודוקא בתוך שלשה אבל אם יש בין זה לזה שלשה ואן בגנן טפח לא אמרי’ חבוט רמי ואל מצטרפי וכאלו אינן דמי ואין כאן סכך ואע”פ שצילתה מרובה מחמתה פסולה:
לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר ר”פ היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת. ראיתי שר”ת זצוק”ל מקשה על פתרון המורה שפי’ דלמעלה כי הדדי פסולה דהא רב פפא גופי’ ס”ל פרוץ כעומד מותר גבי סכך סוכה והכא היכי אמר שאם הי’ הסכך כי הדדי פסולה ועוד דאמרי’ אסתרא פלגא דזוזא וופי’ הוא שאם הי’ מלמעלה כי הדדי כשרה שםא החמה מלמעלה כזוזא אינה מלמטה אלא אסתירא שהיא פלגא דזוזא והו”ל צלתה מרובה מחמתה ונ”ל שפתרון המורה עיקר וכך פי’ גם רבינו חננאל זצוק”ל ומאי דקשיא לי’ למר דהא רב פפא ס”ל פרוץ כעודמ מורת אפ’י גבי סכך הנ”ל כשהי’ הסכך מסוכך בסכך כשר ובסכך פסול שאין החמה נכנסת שם אבל כשהי’ חציו מסוכך וחציו אויר שהחמה נכנסת שם ומתרבת בסוכה אין לומר שם פרוץ כעומד מורת שהרי חמתה מרובה מצילתה וכ”ז שחמתה מרובה מצילתה אפיי’ אם הי’ נכון שלא נכנסה אלא מחור קטן היא פסולה שכיון שחמתה מרובה מצילתה בטל לי’ להיא סכך לגמרי כאלו אינו תדע דהא בפחות משלשה אמרי’ לבוד וליכא מאן דפליג בהא ואלו הקיף דפנותי’ בקנים דחוקים זה מזה בפחות משלשה כלום נכול להכשירה ע”י צבור אע”פ שחמתה מרובה מצלתה א”ו כל היכי דחמתה מרובה מצלתה פסולה ובכה”ג לא אמרי’ לבוד והה”נ הכא כיון דחמתה מרובה מצלתה פסולה ובכה”ג לא אמרי פרוץ כעומד מותר ומאי דקשיא לי’ נמי למר ממאי דאמרי’ אסתירא פלגי דזוזי שמנה סלעי מדינה אבל זוז מדינה הוא רביע בסלע מדינה כמו שהיא זוז צרי רביע כסלע צרי ותו אפילו בזוז צרי נמי נהי דאיסתרא הוי פלגי דזוזא בשוי’ שזה מכסף וזה מנחשת אבל ברוחב מאן לימא לן דזוז רב יותר מאיסתרא כך היתה רחבה האסתרה של מדינה כמו סלע צרי אלא שזו של כסך וזו מעורבת עם נחושבת כמו שעושין עכשיו המטבע שהנחושת מרובה על הכסף הילכך לק”מ:
איפוך הא ר”מ דחייש למיתה הא ר’ יהודא דלא חייש למיתה כו’. עמ”ש בפ’ כל גט במהדורא תניינא:
והא דפריש סודרא עלייהו פי’ המורה והניחן אצל מראשותיו ואניו נ”ל דאם סילקן מעליו ושם אותם אצל הראשותיו פשיטא ואמאי לא פריס סודרא עלייהו ונ”ל דאינקיט לי’ בידי’ קאי דאי פריס סודרא ונקיט לי’ בידי’ ישן בהן אפילו קבע שאם יפלו מידיו לארץ מה בכך הרי הן כרוכים בסודר ולא חיישי’ אלא כדנקיט לוה בלא כיוסי שלא ישן בהן קבע שמא יפלו לארץ:
נטלו במפה פי’ מפני שאכלו בלא נטילת ידים נטלו במפה שלא יטמאנו בידים מסואבות ואע”ג דידים שניות הויין ואין שני עושה שלישי בחולין יש לומר אוכל חולין בטהרה הי’ על טהרת תרומה או על טהרת הקודש שהשני עושה בהן שלישי ואע”פ שלא הי’ בו כביצה מקבל טומאה בכל שהו כדתנאי בסיפרא וההיא טומאה האי מדרבנן ולא רצה לאכול אוכל טמא אפ’י בפחות מכביצה הא כביצה בעי נט”י ואע”פ שאוכלו במפה כדאמרי’ בפ’ כל הבשר דאוכל מחמת מאכל אע”פ שאינו נוגע בעי נט”י וה”נ אע”פ שאוכלו במפה בעי נט”י ובעי ברכה לאחריו אבל פחות מכביצה לא בעי ברכה לאחריו משום דס”ל כר’ יהודא דתנן בפ’ שלשה שאכלו כאחת עד כהמ מזמנין עד כזית ר’ יהודא אומר עד כביצה אבל מיהו אע”ג דר’ צדוק ס”ל כר’ יהודא הלכה כר”מ משום דתני’ לי’ בסתמא דמשמע שכל החכמים היו סוברים כך ורבי יהודא בלחודי’ האו דפליג ובעי כביצה וכך פסק שם רבינו יצחק זצוק”ל הלכה כת”ק ור”ח זצוק”ל כתב נמי התם וקיי”ל כר”מ בה אמדפסיק ר’ יוחנן כי הא דאמר ר’ חייא בר אבא אמר ר’ יוחנן ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגם וה”נ אמר רב הונא בר יהודא משמי’ דר’ נתן שאינו מוציא אחרים עד שיאכל כזית דגם דקי”ל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י”ח וכ”כ גם בטל הלכות גדולות אע”ג דר”מ ור’ יהודא הלכה כר’ יהודא הכא הלכה כר”מ דקאי ר’ יוחנן בשטיתי’ דאמר ר’ חייא בר אבא אני ראיתי את ר’ יוחנן שאכל זיח מלוח ובירך עליו תחלה וסוף וכ’ עוד בה”ג וכד אכיל כזית דגן מפיק י”ח מאן דאכלו שיעורא דרבנן כותי’ או כזיית או כביצה אבל אינהו אכלי עד שבעא ואיהו אכיל דאורייתא לא מפיק כזית שיעורא דאורייתא אלא מברך מאן דאכל ושבע:
ועוד אמר ר”א מי שלא אכל בלילי יו”ט הראשון משלים בלילי יו”ט האחרון פי’ משלים ואוכל בסוכה ואין כאן משום בל תוסיף שכיון שהוא מתכוין להשלים חסרון שבעת ימי הסוכה אין זה מתכוין להוסיף ובודאי אילו אכל כל ארבע עשרה סעודות בסוכה ועוד הי’ אוכל בליל שמיני בסוכה זה הי’ בל תוסיף והמורה פ’י שאם ימלא החסרון בסוכה איכא בל תוסיף ואינו נ”ל:
